נימוקי יוסף על יבמות לג:

מתני' בשל שמאל וכו'. אבל חליצת שמאל קתני בפירקין שהיא פסולה:

בגדול. סנדל שלא היה למדת רגלו אבל יכול הוא להלוך בו או קצר שחופה רוב רגלו ואין יכול להשמט ממנו:

חליצתה כשרה. בדיעבד אבל לכתחלה לא דגזרינן אטו רחב הרבה שאינו יכול להלוך בו או צר הרבה שאינו חופה רוב הרגל שהוא פסול לכ"ע שאינו קרוי מנעל לגבי דידיה וכן הדין בסנדל של עץ דמוקמינן ליה בגמ' במחופה עור שהוא מנעל כשר אליבא דכ"ע מכל מקום לכתחלה לא דגזרינן אטו שאינו מחופה עור שהוא פסול דאינו קרוי מנעל:

גמ' נעל מכל מקום. חלוץ הנעל:

הב ליה. רב יוסף צוה כן לאביי שיתנו ליבם ותחלוץ בו:

דשמאלא. דלא סבירא ליה לאביי סנדל שאינו שלו לכתחלה ורוצה ג"כ לנסותו אי סבר רב יוסף דלכתחלה בשמאלא שרי:

הב ליה וכו'. שיהא שלו במתנה וכן הלכתא דהא קי"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה:

גבי חליצה בלילה אסיקנא [בדף קד.] דחליצה כתחלת דין היא ותנן דיני ממונות (דף לב.) דנין ביום וגומרין בלילה וחליצה דיני ממונות הוא שגובה כתובתה:

במוק. אף על פי שאין של עור אלא מלבדין קשים:

כמה רב גובריה. בל' גנאי אמרה. ולענין רגל שמאלי קיימא לן דפסול לחליצה דילפינן רגל ממצורע דכתיב ביה רגלו הימנית ודוקא ברגל בעינן ימין אבל חליצה אפי' בשמאל ואפי' לכתחלה דהא לא כתיב אלא וחלצה ואפי' גידמת חולצת בשיניה כדאיתא לקמן [דף קה.] וביבם איטר נחלקו בתוס' [הרבה] אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין ואיתא ריש פ' גיד הנשה דהתם פרק ג"ה נחלקו לענין חליצה משום דגמרינן רגל רגל ממצורע מהו ביבם אטר אי חולץ בימינו שהוא שמאל כל אדם דומיא דתפילין או דלמא שאני תפילין דכתיב בהו ידכה יד כהה אבל בעלמא ספקא הוי כי ההיא דר' ירמיה גבי כף הירך אית לעוף ועגיל אית לבהמה ולא עגיל בתריה אזלינן חו בתר מיטה אזלינן וסלקא בתיקו והכא חולצת בשתיהן או שמא נאמר דכיון דמצורע ילפינן דבעינן ימין וזה אין לו ימין לא חליץ כדאמרי' בבכורות (דף מה:) בכהן אטר שפסול משום [דילפינן] ימין ממצורע בכהן וזה אין לו ימין או אם נאמר דהתם לאו דמשום דבעינן ימין לעבודה אלא משום מום הוא דפסול דאטר חלישותא הוא ודעת הרמב"ן ז"ל דלא הוי טעמא משום מום אלא משום דאין לו ימין הילכך גבי חליצה נמי לא חלץ והרשב"א ז"ל העלה התם הדין בצ"ע :