נימוקי יוסף על יבמות כט:

בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה. שבא עד אחד ואמר לה מת בעלך והיא זקוקה ליבם:

מהו. מי הוי נאמן לגבי יבם כמו לגבי איניש אחרינא:

דהא זימנין שהיבמה אוהבת ליבם דגיסא ביה ומתוך אהבה לא דייקא כדי שתנשא לו:

למשרי יבמה לעלמא. כגון שהיה לו בן ובא עד אחד ואמר מת בעליך ואחר כך מת בנך:

זימנין דסניא ליה. שיש מן היבמות ששונאין היבמים וכדי שלא תתיבם ותנשא לשוק לא דייקא לחקור מי מת ראשון:

[אמר להו רב ששת תניתוה] אמרו לה מת בעליך וכו'. וא"ת בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא פשיטא דמתני' היא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם ואי אמרי' דמשום הא אידחיא לישנא קמא א"כ לישנא בתרא נמי דמתני' היא לקמן מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת מאי איכא למימר וי"ל דהתם נאמנת מטעם מגו שאילו אמרה מת בעלי ושתקה שלא אמרה מן הבן כלום נאמנת לינשא מתוך חומר הדברים שהחמרת בסופה וממילא תנשא לשוק דבנה בחזקת קיים מוקמינן ליה ואפילו היה זקן או חולה כדאיתא במסכת גיטין פרק כל הגט (דף כח.) נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואפילו הניחו זקן או חולה הילכך השתא דאמרה שמת בנה גם כן נאמנת לומר שמת בעלה תחלה שהפה שאסר לומר שמת הוא הפה שהתיר לומר שמת תחלה ומעמידין אותה בחזקת היתר לשוק אבל כשיש שם שני עדים או אפי' עד אחד שאומר שמתו שניהם אינה נאמנת לומר שמת הבעל תחלה דנהי דעל מיתת בעלה דייקא משום חומר שהחמרת מ"מ אחר שידענו שמת בעלה דליתא להחומרא לא דייקא מי מת ראשון וסמכה על העד משום דסניא ליה ליבם וכיון דטעמא דעד אחד מהימן הוא משום דאשה דייקא ומנסבא הכא דליכא למימר דייקא לא מהימן עד אחד ורב ששת פשיט ליה ממתני' דמדאמרי' עלה כו' האי מפקינן מיניה ממונא מחזקתה שאפי' נטלה מזה ומזה תחזיר דעלה דמתני' קאי אי תרי ותרי הוה לן למימר מאי חזית וכו' אלא ודאי בחד וכו' ופסקו הריא"ף והגאונים ז"ל דהלכתא כרב ששת דנאמן ואף על גב דדחינן לה להא דרב ששת בגמרא לא סמכינן אהנך דחייתא אלא עד אחד נאמן ביבמה כרב ששת וכ"כ הרמב"ם ז"ל:

דנאמן אפי' לומר שמת לו בן במדינת הים וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל והראב"ד ז"ל חלק בדבר והביא ראיה דאפי' בעל עצמו אינו נאמן לומר יש לי בנים במוחזק באחים ואינו מוחזק בבנים וכמ"ש בהשגות וכתב הרשב"א ז"ל נ"ל כדברי הרמב"ם ז"ל ובעל המאור ז"ל ואין ראיה מבעל דשאני עד דאף היא דייקא ומנסבא ועוד יש לי ראיות כתבתים בתשובות שאלות עכ"ל:

מתני' מותרת לחזור לו. שהרי לא נעשה בה עבירה ולמה נקנסה ואפי' גט אינה צריכה מן האחרון ולא טעו למימר אשת איש יוצאה בלא גט כדאמרינן בנשאת דהתם אי לאו דדייקא לא הוה מנסבא אבל בקדושין תלו למימר דבטעות הוי שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת או יכולין לתלות ולומר תנאי היה לו בקדושין ולא נתקיים הילכך אינה צריכה גט מן האחרון ומותרת לחזור לראשון דכיון שאינה צריכה גט אגלאי מילתא לכולי עלמא דעדיין לא נתקדשה: