נימוקי יוסף על יבמות ל.

ואף על פי שנתן לה (גט האחרון) לא פסלה מן הכהונה. אם ימות בעלה הראשון דהא לאו גט הוא כלל שהרי היה בעלה חי:

מתני' ונשא את אתותה. לפי שהכתוב לא אסרה אלא בחייה:

מותרת לחזור לו. דקדושי שניה אינם כלום והרי ביאתה ביאת זנות ואמרינן בגמרא [דף צה.] אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה:

בקרובות שניה. לישא בתה דקיימא לן [דף צז.] נושאין על האנוסה ועל המפותה:

ושניה מותרת בבנו. דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ומתניתין דלא כרבי יהודה [שם] דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו:

מותר בשניה. אף על פי שהיתה שעה אחת אסורה עליו שריא ליה השתא דהא בחייה כתיב:

הראשון. דלפני מיתה ממזר:

האחרון. דלאחר מיתה דהא שריא ליה:

גמ' ואף על גב דאזיל וכו'. דעל כרחך מתני' לא מיירי אלא בהכי כדמוכח סיפא דר' יוסי וכדאיתא לקמן:

דאזיל אשתו וגיסו. כמו יצחק ועמרם שאינם אחים נשאו ב' אחיות ואשת של יצחק הלכה למדינת הים עם עמרם בעל אחותה ובאו שני עדים ואמרו ליצחק מתה אשתך דאילו בעד אחד לא שרי ליה למנסב לאחות אשתו דעד אחד לא התירוהו אלא לגבי אשה דוקא משום עגונא ואחד מהם או שניהם העידו לאשת עמרם שמת בעלה ונשא יצחק לאשת עמרם לאשה שהיתה אחות אשתו דכיון דמתה אחותה שריא ליה ואחר כך באת אשתו ועמרם גיסו אשת עמרם אסורה לעמרם וצריכה גט ממנו ואינה צריכה גט מיצחק אף על פי שנשאת כבר לאשה דליכא למטעי בהא שמא גרש זה ונשא זה ויאמרו מחזיר גרושתו משנשאת ואשת איש יוצאה בלא גט כדאמרינן גבי רישא דמתני' [דף פח:] דהאשה שהלך בעלה למדינת הים דאילו הכא ליכא למימר הכי שאפילו גרש גיסו את אשתו אין קדושין תופסין לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה:

תאסר אשתו עליו. אשת יצחק ליצחק דנימא כיון שהיא אוסרת אחותה דין הוא שתאסר היא לבעלה ומדין ק"ו כדאיתא לקמן ושיצטרך גט האסורה אשת עמרם מיצחק האוסר ונמצאת אשת יצחק אסורה עליו משום אחות גרושתו:

כגון שקדש אחיו וכו' ושמע. האח שעומד כאן:

שמת אחיו. שהלך:

דאמרי אינשי. אי לא נסיבה גט מהך שלקחה לו לאשה יאמרו שמוציא לאשתו גמורה בלא גט דאילו הראשון יאמרו כשראו שאחיו לקחה שעשה כן משום שלא היה לאחיו הראשון שום קנין בה לפי שהקדושין נעשו על תנאי ולא השלימו התנאי נמצא שהקדושין בטלין למפרע וכדי שלא יאמרו כן דאשת איש יוצאה בלא גט מצריכה ר"ע גט משני. וכן הדין באחות אשה דעל ידי קדושין בלא נשואין. ומתני' מיירי בנשואין ואי אפשר לומר שנשאה בעלה שהלך בתנאי לפי שאם לא השלימו התנאי הוה עביד בעילתו בעילת זנות וליכא מאן דסבר כן אחר שלא שמענו בברור שהתנה ושנאמר מדעתנו שהתנה ושעושה בעילתו בעילת זנות ואם כן כשראו שזה הניחה כשבא בעלה על כרחם יאמרו שנשואי שניה זו שלקח אינם כלום שטעו שהיו סבורים שמת בעלה הלכך אפילו ר"ע מודה בהא דמתני' דלא בעיא גט מיניה ואשתו של יצחק שבאה מותרת ליצחק דלא הויא אחות גרושתו ופסק הריא"ף ז"ל דהכי הלכתא דבנשואין אינה צריכה גט אבל מן האירוסין צריכה גט כר"ע אף על גב דאיכא מאן דסבר דלעולם אחות אשתו ואשת אח ואשת איש שנשאת על פי ב"ד צריכות גט מזה ומזה ומפני שיש להם היתר לאחר איסורן דלא דמו לשאר עריות ואיכא למגזר שמא יאמרו בהיתר נשאת ויוצאה בלא גט ולא קא מפליג בין נשואין לאירוסין:

תניא וכו' והלא הדין שתאסר. ולהכי אצטריך אותה:

שאין האוסרה וכו'. שיש לה היתר בגט:

נאסר האוסר. נאסר בה. בעלה שהוא אוסרה לאחרים אינו דין וכו' שתאסר אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר אותה. וא"ת השתא לא מצריכין קרא דושכב איש אותה אלא להתיר אשה זו לבעלה שלא תאסר אף על פי שאוסרת אחותה לבעלה והך איסור דאחותה בשוגג נעשה כדתנן במתניתין שאמרו לה שמת בעלה וגם ליצחק אמרו שמתה אשתו ובשוגג ליכא ק"ו שיהא נאסר האוסר מק"ו דאשת איש דמזיד הוא דאילו בשוגג לא נאסר האוסר דמותרת היא לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת וא"כ לישתוק קרא מיניה דלענין שוגג בלא קראו דושכב איש לא נאסר האוסר בק"ו לפי שבתחלה קודם שקדש זה לאחת מן האחיות הוא היה מותר בכל הנשים שבעולם והיא היתה מותרת בכל אנשים שבעולם קדשה הוא אסרה והיא אסרתו מרובה איסור שאסרה מאיסור שאסרתו שהוא אסרה בכל אנשים והיא אסרתו בקרובותיה והלא דין הוא ומה הוא שאסרה בכל אנשים שבעולם שגגה באסור לה לא נאסרה במותר לה דהיינו בעלה דהא נתפשה היא שלא אסרתו אלא בקרובותיה שגג באסור לו דהיינו אחות אשתו אינו דין שלא נאסר במותר לו דהיינו אשתו וא"כ קרא למה לי וי"ל דאיצטריך קרא למזיד דאי לאו קרא כיון דבמזיד נאסר במותר לו הוה גזרינן בשוגג דידיה כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים דאע"ג דמדאורייתא כיון דשוגנ היא שריא לבעלה גזרו בה רבנן ואמרו תצא והיינו משום דבמזיד דידה אסורה מדאורייתא:

אמר רבי יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו' שפסל את אשתו. דדריש הכי קרא באש ישרפו אותו ואתהן וכי כל הבית כולו בשריפה אשתו מה חטאת אלא אם אינו ענין שיהיו שוות אתהן לשרפה תנהו ענין לאיסורא דלענין איסור נאמר אתהן שהשוה אותה ליה:

שבית שמאי אומרים פסל. מק"ו שאמרנו לעיל ומה במקום שבא על איסור קל וכו' ואותה לא דרשי:

וב"ה אומרים לא פסל. דדרשי אותה:

א"ר יוסי וכו' שלא פסל את אשתו. דדרשי אותה: