נימוקי יוסף על יבמות כט.

ואמרו לה מת בנך וכו' [ומתיבמת כו'] תצא והולד הראשון והאחרון ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת ואשת אח בכרת ולפיכך הולד שהוליד ממנה ממזר גמור ומותר בממזרת:

קיים היה. באותה שעה שהעידו הראשונים אבל עכשיו מת בודאי:

תצא. דקנסינן לה אף על פי שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה:

הולד הראשון. דלפני שמועה שנולד בעוד שבעלה חי:

והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה אינו ממזר מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה ואסור בממזרת מן התורה ואסור בבת ישראל מדרבנן:

גמ' אין ממזר ביבמה. שנשאת לשוק בלא חליצה הואיל וליתא עליה אלא בלאו:

בעניותינו. בעניות דעתנו שאין אנו יודעין פירוש המקרא:

אי האי לא תהיה ללאו הוא דאתא. כמו לא תהיה קדשה והרי היא כשאר חייבי לאוין ותפסי בה קדושין או לא תהיה משום הויה לומר דלית לה הויה:

אם היה יבמה כהן. וזו נשאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך כו' ואמר שמואל בעיא גט וכיון דיהיב לה גט מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה:

חולץ לה יבם ושריא לבעלה:

איתגורי איתגר. בשביל שנשאת לו אנו משתדלין שתשאר תחתיו:

נותן לה גט השני. כלומר כייפינן לשני לגרשה והותרה ליבם ואומר ר"ת ז"ל דהא דכופין לשני לגרש היינו היכא דבעי יבם ליבמה אבל אי לא בעי ליבומי חולץ לה ושריא להאי דקדשה דבקדושין לא קנסינן אפילו אשה שהלך בעלה למדינת הים כדלקמן וכן הורה ר"ת ז"ל הלכה למעשה באשה שלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם והא דפריך הכא איתגורי איתגר משום דהוה משמע ליה חולץ לה בעל כרחו ולהכי פריך משום דקדשה באיסור כופין ליבם לחלוץ ומ"מ אם נתקדשה במזיד אסורה למקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר:

והותרה לו. ליבם:

קדושין אין בה. פירשה הרי"ף אם נתקדשה לאחר קודם שיחלוץ לה יבמה אינה נאסרת על יבמה אבל אם נשאת לאחר נאסרה על יבמה משום דמחלפא באשה שהלך בעלה כלומר שהיו מתירין אותה לבעלה הראשון אם היינו מתירין זו ליבמה ובנתקדשה דאמרינן שאינה נאסרת על יבמה מיהו נותן לה המקדש גט ואסורה לו עולמית כך כתב בשם רב יהודאי גאון ז"ל ולא פירש הרב ז"ל אם יש חלוק בין נתקדשה בשוגג כגון על פי ב"ד או נתקדשה במזיד אבל הריטב"א ז"ל כתב שהסכמתו והסכמת כל רבותיו ז"ל שאם נתקדשה בשוגג מותרת לשניהם למקדש או ליבם אם רצה יבם חולץ לה ומותרת למקדש וכן אם היה היבם כהן חולץ לה ומותרת למקדש דליכא למקנסיה וגם ליכא למקנסה כיון שעשתה בשוגג והיא אינה אשת איש אלא יבמה ומה שכתבנו אם היה יבמה כהן ופרש"י ז"ל וזו נשאת לשוק בעד אחד וכו' כדפירשנו הגאונים ז"ל לא פירשו כן אלא בשנתקדשה ובמזידה גמורה בשנתקדשה בלא שום עדות ואפ"ה קס"ד שאם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא למקדש כיון דלא עבד איסור ביאה ולא כניסה לחופה וכדחזינן גבי אשת איש שהלך בעלה למדינת הים שנתקדשה שמותרת לחזור לו וה"ה דשריא למקדש ופרכינן דא"כ מצינו חוטא נשכר דכיון דבלא שום עדות קדשה חוטא הוא ולא דמי למתני' שנתקדשה ברשות שהוא שוגג או קרוב לאונס ולא קנסינן ליה אבל הכא אפי' בקדושין חשבינן ליה חוטא וקנסינן אלא הכי קאמר אם היה יבמה ישראל נותן לה גט והותרה לו כלומר שחוזרת ליבם ואף על פי שנתקדשה במזיד דלמקדש הוא דקנסינן אבל ליבם לא קנסינן כיון דליכא אלא קדושין וכן פירש הראב"ד דהא קמ"ל דאף על פי שנתקדשה במזיד הותרה ליבם אבל למקדש לא שרינן לה לעולם וכדברי הגאונים ז"ל וכן נראה מדברי הר"מ במז"ל:

וכל שנשאת אפי' בעד אחד דעת הגאונים והתוס' וכל המפרשים ז"ל שתצא מזה ומזה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כדלקמן ואפילו בשיש לה בנים מן הנושאה וכן כתב רבינו אלפס ז"ל והביאו ראיה מן הירושלמי דגרסינן הכא ובפרק הזורק יבמה שנשאת בלא חליצה רבי ירמיה אומר זה חולץ וזה [מקיים] ורבי יוחנן אמר תצא וכן אמר ר' אילא תצא ואמר רב זבידא מתני' מסייעא ליה לר' יוחנן הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר [ונמצאת זו אילונית] תצא מזה ומזה וי"ג דבר בה והא מתניתין בשיש לה בנים היא דקתני והולד ממזר מזה ומזה שמעינן מינה דאפי' יש לה בנים א"ר יוחנן תצא ואסיקנא דהלכתא כרבי יוחנן ורבי יוסי שאל לרבי פנחס היך סבר רבי אמר ליה כרבי ירמיה אמר ליה חזור בך ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא וליתנהו לדברי רבינו יהודאי גאון ז"ל שכתב שאילו היו לה בנים לא תצא משום שאתה מוציא לעז על בניה וכל הפוסקים ז"ל הסכימו דלא כוותיה וכתב הריטב"א ז"ל וכי תימא כיון שנשאת ברשות בית דין אין אסורה על הבעל אלא משום גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים והיא גופא קנסא דרבנן שעשאוה כמזידה והחמירו בסופה כדי להקל בתחלתה והיאך נקל כל כך ולא נחוש ללעז בנים שחוששין לו בכל מקום כל מאי דאפשר ותירץ ז"ל שכל מדות חכמים כך הם שלא לחלוק בגזירותיהם ותקנותיהם דאי לא לא קיימי כלל ומה שהקילו באשה שהלך בעלה למדינת הים משום עגונא חייב אותם להחמיר ולגזור כל הגזירות הללו ובדבר כזה אין לנו לחוש ללעז בנים אלא במקום שיבאו להוסיף בהם איסור שאינו עליהם כההיא דג' גטין פסולין ודכוותה וזה דבר ברור בכל מקום מעתה כל שנשאת בין ברשות בית דין בין במזיד גמור תצא מן הבעל ואפילו יש לה בנים ואסורה גם כן על היבם אף על פי שהוא ישראל משום גדרה דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל אם נתקדשה בלבד אם במזיד עשו אסורה למקדש לגמרי ואפילו רצה היבם לחלוץ ומותרת ליבם ואם נתקדשה בשוגג כבר כתבנו דינו עד כאן ומסקי' הכא בגמרא דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ולית לן דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזנתה אסורה ליבם דכיון דזטת לא שכיחא לא גזרי' ביה אטו זנות דאשת איש אבל בנשואין אסרי' לה אפי' על היבם כדפרישית לעיל דילמא מחלפא באשה שהלך וכו' וכתב הריטב"א ז"ל נראין דברים דכי לית לן דרב המנונא היינו לאסור על היבם שלא חטא אבל על הבועל אסרינן לה משום קנסא ומדאמרינן הכא דיבמה שנשאת אסורה ליבמה משום דמחלפא וכו' שמעינן דעד אחד נאמן ביבמה שתנשא לשוק דטפי מסתבר לאוקמה ליבמה שנשאת על פי עד אחד מלאוקמה שנשאת במזיד גמור בלא עדות כלל משום דההוא זנות בעלמא הוא ולית לן דרב המנונא ולא לאוקמה נמי שנשאת על פי שני עדים משום דרב דמודה בהא שאסורה ליבמה משום דמחלפא לומר דאשה שנשאת על פי שני עדים מותרת לחזור לבעלה הראשון: