נימוקי יוסף על יבמות כג:

עובד כוכבים ועבד. דמדכתיב כי תהיה ל' הויה משמע דבאלו דקדושין תפסי בהו משתעי קרא אבל עובד כוכבים ועבד מנא לן וכותי היינו עובד כוכבים ועבד נמי תנן העבד פוסל משום ביאה ולא שייך בהו קדושין עובר כוכבים דאמר מר אשת רעהו פרט לאשת עובד כוכבים ועוד מדתני רב חנניא בעולת בעל יש להן [מידי אחריני אין להם] וגבי ישראל מקיש הויות להדדי [מאן דאית ליה קדושי כסף ושטר אית ליה קדושי ביאה] ועובד כוכבים כיון דלית ליה קדושי כסף ושטר לית ליה קדושי ביאה עבד נמי לית ליה קדושין דכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור:

מי שיש לו אלמנות וכו'. אני קורא בה ושבה מלחם אביה תאכל ולא מעובד כוכבים ועבד:

אשכחן כהנת. דפסלי לה עובד כוכבים ועבד:

מתני' לא פוסלין. האונס ומפתה כדמפרש ואזיל:

שוטה. אפילו על ידי חופה וקדושין לא פוסל ולא מאכיל דאין קנינו קנין וכדתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אלמא אין קנין לשוטה ואף על גב דתקינו רבנן נשואין בחרש וחרשת בשוטה ושוטה לא תקון לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה:

הרי אלו פוסלין. שהרי נתחללה בביאת פסול:

היה ישראל וכו'. באונס או פתוי שלא לשם קדושין:

עיברה וכו'. כדילפינן לעיל בפירקין עובר פוסל דכתיב (במדבר ל׳:י״ז) בנעוריה בית אביה פרט למעוברת:

נתחתך וכו'. והוא הדין אם ילדתו ומת:

עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל כדכתיב ויליד ביתו יאכלו ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל:

גדול משל אב. שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה לשם קדושין ולא קנינו היא ובנו מאכילה:

גמ' הולד ממזר. כדאסיקנא בפ' י' יוחסין (דף עה.) דלרב דאמר הולד ממזר לאו ממזר ודאי הוי אלא ממזר ספק ואסור בממזרת ואף על פי ששאר בני דומה כשרין אף ע"פ שהיא חשודה מאחרים שאני התם דנשואה היא ורוב בעילות אחר הבעל אבל הכא דארוסה לאו אורחיה למבעל כולי האי בלא חופה שתוקי דאמר שמואל בדוקי. שבודקין את:

אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואע"ג דרוב פסולין אצלה וכאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי ואמר רבא הלכה כאבא שאול:

היכא שיש עדים שבא עליה או שהוא מודה ואע"פ דלא ידעינן אם אחר כן באו עליה (עדים) [עוד] אחרים כיון דאיכא ודאי ביאה דידי' בתרי' שדינן ליה אפי' לרב כי פליגי בארוסה שעברה וכגון דליכא עדי ביאה דארוס וגם אין הארוס מודה או שאינו בעיר או ששותק או שאינו זכור בהא הוא דאמר רב הולד ממזר ואפי' אמרה אמו לכשר נבעלתי אינה נאמנת ושמואל אמר הולד שתוקי שהוא בדוקי ונאמנת אמו לומר שהוא מארוסה ומוקי לה רבא למילתיה דרב בדלא דיימא מיניה כלומר שאין רינון בעיר שמזנה עמו ולא דיימא נמי מעלמא וכ"ש היכא דדיימא מעלמא שאינו מן הדין למשדייה אבתריה וא"כ הוא ספק ממזר אבל היכא דדיימא מיניה בתריה שדינן ליה ואע"ג דדיימא נמי מעלמא והכי מסתברא דרבא ה"ק לרב מדפליג עליה אביי ואמר דכל היכא דדיימא מעלמא אף על גב דדיימא נמי מיניה לרב הולד ממזר [אלמא] לרבא אליבא דרב אף על גב דדיימא נמי מעלמא הולד כשר אי דיימא מיניה נמי ובתריה שדינן ליה ואי לא דיימא מיניה אף על גב דלא דיימא מעלמא נמי הולד ספק ומדפסק התם רבא הלכה כאבא שאול קי"ל הלכה כשמואל דמוקמי' ליה התם כאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי ואפילו היכא דרוב פסולים אצלה אם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת והיכא שלא נבדקה אמו או שהיתה אילמת או שוטה הולד ספק ממזר אפילו לשמואל דלא מכשר ליה אלא בבדיקת אמו וכתב הריטב"א ז"ל אפילו כשהיא אומרת דמארוסה היא אם הארוס מכחישה בברי ואומר שלא בא עליה כלל אינו נאמן הוא לפוסלה אבל נאמן הוא על הבן דהא ברי וברי הוא והתורה האמינה את האב על הבן (קידושין דף עח: וכאן דף מז.) לומר שהוא ממזר שנאמר (דברים כ״א:י״ז) כי את הבכור בן השנואה יכיר ואפי' בבנו המוחזק בכשרות גמור כל שכן בזה דאתרע ליה וכן כתב הרמב"ם ז"ל:

והיכא שהבעל טוען בברי שהוא כשר והיא מכחישתו י"א שהולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא ויש אומרים שאם הוא טוען שלא זזה ידה מתוך ידו הוא נאמן להכשירו דכיון שהאמינתו תורה לפסלו כ"ש שנאמן להכשירו דאית לאמו חזקה דכשרות והיא לאו כל הימנה לפוסלו אפילו טוענת שהיא שוגגת וכ"ש אם טוענת שהיא מזידה שאינה נאמנת על עצמה וכתב הריטב"א דטעם דמסתברא הוא:

היא אומרת שהוא פסול והבעל שותק אין הולד ממזר ודאי על פיה שלא האמינתה תורה לפסול אלא להכשיר דמסייע לה חזקה דגופא הילכך הוי הולד ספק ממזר כללא דמילתא שניהם שותקין ספק ממזר ואם הוא טוען בברי שהוא כשר אף על פי שהיא מכחישתו כשר ואם היא טוענת בברי שהוא כשר והוא שותק כשר הוא טוען בברי שהוא ממזר הרי זה ממזר ואף על פי שהיא מכחישתו היא טוענת בברי שהוא ממזר אינה נאמנת ואף על פי שהוא שותק והולד ספק ממזר:

ומאי דאמרינן שהיא נאמנת להכשירו לא תימא ליוחסין ולהכשירו בבת ישראל אלא לענין ירושה נמי דכיון דארוס הוא והיא טוענת בברי דמיניה הוא כודאי משוינן ליה ובתר ארוס דהוי היתרא שדינא ליה וה"מ בארוסה או בא"א אבל בפנויה שילדה ואומרת מפלוני הוא אף על פי שנאמנת עליו להכשירו ליוחסין מדשמואל ואבא שאול כשהוא שותק או בשאינו זכור או שהוא במדינת הים אינה נאמנת עליו ליורשו ואפילו היכא דבא עליה ודיימא מיניה שכשם שזינתה עמו כך אפשר שזנתה עם אדם כשר דעלמא ואין הנאמנות שלה באדם מסויים יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שנבעלה לכשר לה משום חזקה דגופא כדאיתא התם ואפילו בפלגש המיוחדת לו אינה נאמנת עליו וכן עיקר עכ"ל הריטב"א ז"ל:

וריא"ף ז"ל הביא כאן הא דגרסינן בכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף הוא אמר מינאי והיא אומרת מיניה אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הא אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר נאמנת א"ל אביי ובהא כי לא מודה מכשר ר"ג והאמר שמואל לרב יהודה שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה והכא רוב פסולין אצלה ולטעמיך תיקשי לך היא גופה הלכה ואת לא תעביד עובדא אלא הא לכתחלה הא דיעבד והכא כדיעבד הוא. פירוש דהא קא מודה הארוס דודאי באעליה ובהא הא אמרינן דכולי עלמא לא פליגי דבחזקת כשר מוקמינן ליה ועוד אפילו לא הוה ידעינן דעת הארוס [הלכה] כר"ג שאם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אפילו היכא דרוב פסולים אצלה. ומקשה אביי והא דאמרינן לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים כגון שהיא פנויה ואיכא מיעוט דפסולים אצלה כגון אחיה ואביה ושאר קרובים והכא רוב פסולים אצלה דארוסה היא ומשני לכתחלה. כלומר שאם לא נשא בת ישראל לא מנסבינן ליה בת ישראל אלא גיורת ומשוחררת דקי"ל קהל גרים לא איקרי קהל אבל אם נשא נשוי. וה"נ דיעבד הוא שהרי אנו רוצים לאסור האשה על בעלה וכיון שיש לתלות לקולא ואיהי נמי כשאנו בודקין אותה אומרת לכשר נבעלתי דהיינו הארוס נאמנת:

מתני' העבד וכו'. אם בא על הכהנת פסלה מן התרומה:

ואינו פוסל משום זרע. אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר והוא עבד ומת בעלה ישראל וזה קיים אינו פוסלה מלשוב אל בית אביה כנעוריה ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן ישראל עבד:

ונכבש וכו'. נדבק ונדחק עליה לשון מכבש פרימש"א בלעז ולשון גנאי הוא: