נימוקי יוסף על יבמות כד.

ה"ז עבד. שולד שפחה [דף ע.] כמוה כדכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה שהולד כרוך אחריה:

בת כהן לישראל תאכל. אם מת אביו והוא קיים אף על גב דולד ולד בעלמא פסיל כדאיתא בגמרא [שם] דכתיב (ויקרא כב) וזרע אין לה מ"מ אפילו זרע פסול כי האי לא פסיל דלאו בתר אבוה אזיל ולאו זרעו הוא:

סליק פירקא

פרק שמיני

הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה:

לא יאכלו בתרומה. כדילפינן בגמרא מקראי:

נשיהם וכו'. דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא הילכך אף על גב דאינהו לא אכלי מצו להאכיל קנין כספם:

נשיהם של פצוע דכא וכרות שפכה. לא יאכלו דשוויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה דפסולי קהל נינהו דכתיב לא יבא פצוע דכא:

ואם לא ידעה. שלא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן:

הרי אלו יאכלו. שהרי התחילו לאכול בתרומה:

גרסינן בגמ' [דף עא.] אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז' להבראתו כדתני לודא עשו יום הבראתו [דף עא:] כיום לידתו. ועדיף מיניה דאילו יום לידתו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת:

[דף עב.] אמר רב פפא לא מהלינן ביומא דעיבא ולא ביומא דשותא ולא מסוכרינן ביה והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה':

חלצתו. שהיה חולה ונתרפא ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה:

כיום לידתו. דאחר שנתרפא ימתין עוד ז' ימים:

לודא. שם חכם:

ועדיף. דאילו ביום לידה ביום הח' ימול אפילו ליכא ז' מעת לעת ואילו בחלצתו חמה ממתינין לו עד ז' שלמים מעת לעת וה"ה אם יש לו כאב גדול בעינים דממתינין לו אחר שנתרפא שבעה שלמים דהא חמיר מחלצתו חמה דשורייקי דעינא בליבא תלוי כדאיתא פרק אין מעמידין (דף כח:) דעד כאן לא אמרינן בגמרא דכיבן ליה עיניה לינוקא לא יהבין ליה המתנת זמן אלא מהלינן ליה לאלתר שנתרפא אלא בכאב מועט וכבר דייקי מיניה רבוותא ז"ל דמשום צער וחולי כל שהוא משהין אותו למול עד שיבריא מיהת כדי שלא יבא לידי סכנה וכן כתב הגאון ז"ל דכל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין משום דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא:

ביומא דעיבא. יום המעונן. ונפקא ליה לרב פפא בגמ' להא דלא מהלו ישראל במדבר משום חולשא דאורחא ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית. כלומר שרוח צפונית הגונה לא חמה ולא צוננת ולא גשומה וחמה זורחת וטעמא שלא נשבה להם משום שהיו נזופים מדבת מרגלים מכל מקום שמעינן שכשאין העת צח והגון דלא מהלינן:

ביומא דשותא. שרוח דרומית מנשבת והיא קשה מכל הרוחות וה"ה דלא מקיזינן משום חשש סכנה:

והאידנא. דעבדינן מצות המילה בין ביומא דעיבא בין ביומא דשותא דשו בה רבים שומר פתאים ה'. וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל מכאן דמאן דלא בעי לממהל ביום דעיבא הרשות בידו ושפיר עבד דלא למסמך על שומר פתאים וה"ה שהיה ראוי שלא למול בשבת כשהוא מעונן עכ"ל. כאן הביא [בתוס' ד"ה מ"ט כו'] ז"ל מה שאמרו בהגדה על מי מנה עפר יעקב שראה בלעם המדבר מלא ערלות של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה המכוסה בעפר הארץ ומכאן התקינו לכסות הערלה עם הדם בעפר וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר ע"כ:

ועוד תניא משוך צריך למול. פירוש משוך שאחר שנמהל נמשכה ערלתו בין ע"י אדם בין ע"י חולי וצריך מדרבנן משמע כדאמרי' הכא בגמרא דאי דאורייתא חייב מבעי ליה ואסמכוה אקרא דכתיב את בריתי הפר ודרשינן לרבות את המשוך ולא חיישינן שמא יעשה כרות שפכה שהרי [גמרא כאן] מלו הרבה בימי בן כוזיבא שמשכום באונס בכרך ביתר וגבר יד בן כוזיבא ומלך בהם ונצחם ומלך שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו:

מתני' אי זהו פצוע דכא כו':

מותרין בגיורת. דאע"ג דכהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת היינו לפי שהיא זונה שנבעלה בכותיותה אבל אלו מותרין [דלאו בקדושתייהו קיימו] וקהל גרים לא איקרי קהל:

גמ' נפצעו. כמו פצע מכת חרב או סכין:

ואפי' נקבו. פירשו בו נקב שאין בו חסרון דהיינו סתם נקב והיינו דלבתר הכי קתני חסרו ומיהו כתבו בתוס' דדוקא מפולש דהיינו סתם נקב כדאי' בסוכה [דף לד:] וכן בחולין [דף מב.] וכן כתוב בספר המצות לשון הריטב"א ז"ל וכתב הרא"ש ז"ל נקבו ה"ה א' מהן. אפי' חסרו כל שהוא ולאו מעצמן קאמר אלא קאי אנמוקו כלומר שמחמת מכה או מעוך נמוקו והוקטנו מאליהן:

בכרם. שהיו יושבים שורות שורות ככרם הנטוע שורות:

כסריס חמה. סריס חמה בידי שמים הוא והאי לאו חולי הוא דסריס חמה כשר דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות וא"ת וכי פליג אמתני' דתנן כל שנפצעו ביצים שלו ואפי' אחת מהן וכ"ת התם בידי אדם הכא בידי שמים א"כ מאי איריא אין לו אלא ביצה אחת אפי' חסרו שניהם בידי שמים כשר כדאמרינן בפצוע בידי שמים כשר ומסתמא נמי ה"ה כרות נמי בידי שמים ועוד שאנו רואין כמה בני אדם שנכרת מהם ביצה אחת ומולידין ולא מסתבר למימר צא וחזר על בניהם מאין הם וכמ"ש ר"ת ז"ל שאם אתה אומר כן אתה מרבה פסולין בישראל לפיכך תירץ ר"ת ז"ל אפי' בידי אדם מכשר הכא ר' ישמעאל אלא שיש לחלק בין נטלה הביצה לגמרי לנפצעה מידי דהוה (חולין דף נה:) אניטל הטחול דכשר וניקב בסומכיה טרפה ודאמרינן לקמן דנכרתו פסול בשניהם קאמר אבל ביצה אחת אית ליה רפואה ואפילו נאמר דפליג ר' ישמעאל על תנא דמתניתין יש לסמוך ע"פ דבריו דכל ששמע מפי חכמים בכרם הוי סמכי טפי כדאמרינן בפרק החולץ [דף מב:] ממתניתין דכרמא הדר ביה וזו שיטת ר"י ור"ת ורבינו שמשון והראב"ד והרא"ש ז"ל ואומר רבינו יצחק ז"ל שעל הירושלמי (דפירקין הלכה ב) סמכינן בהא שלא פירשו בגמרא שלנו וזה דכשמכשיר ביצה אחת הוא דוקא כשהיא השמאלית ונשארה הימנית אבל בה"ג וריא"ף ז"ל כתבו דבידי אדם פסול ק"ו מנקבה והא דרבי ישמעאל בידי שמים והא דפרכינן בגמרא סריס חמה ס"ד דמשמע דלא איירי בידי שמים היינו משום דסתם סריס חמה הוא כן מתחלת ברייתו וכדאמרינן לקמן בפירקין אי זהו סריס חמה כל שהוא לקוי ממעי אמו ועוד דסריס חמה הוא שאין בו חסרון אבר והיינו דאמר אינו אלא כסריס חמה כלומר שאין בו חסרון ולקות בביצים שהוא כשר כיון שהוא בידי שמים וכן כתב הרמב"ן דכל שאין לו אלא ביצה אחת מתחלת יצירתו משמע עד כאן והיינו דאמר אינו אלא כסריס חמה שהוא ג"כ בידי שמים וכתב הריטב"א ומה שהביאו ר"י ור"ת ראיה מן הירושלמי [שמכשיר] בשאין לו השמאלית (ואפילו) בידי אדם אדרבה אשכחן בירושל' [שם] פצוע אית תנא תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ואית תנא תני בין בידי שמים בין בידי אדם פסול הוה בעון מימר מ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר' ישמעאל מ"ד בין בידי שמים בין בידי אדם פסול רבנן אלמא אף רבי ישמעאל לא הכשיר אלא בידי שמים ומה שאמרו החכמים הללו כי הרבה יש שנכרתה הביצה שלהן והולידו כן אנו אומרים כמו שאומרים בגמ' [דף עה:] צא וחזר על בניהם מאין הם ואילו היה ההפרש בין נקבה לנכרתה לגמרי לא סגי דלא הוו מפרשים בגמ' ולקמן נמי כי אמרינן נכרתו פסול היה לו לפרש דדוקא שנכרתו שניהם דלא נטעה בנפצעו דמיירי אפי' בביצה אחת לדברי הכל אלא ודאי נכרתו דומיא דנפצעו והרמב"ם ז"ל שהוא הבקי שברופאים כן כתב נכרתו הביצים או אחת מהן או שנדוכו או חסרה או שנקבה ה"ז פסול כל פסול שאמרנו בענין זה שלא היה בידי שמים כגון שכרתו אדם או כלב או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא או שנולד בלא ביצים או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו איברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן ה"ז כשר לבא בקהל זה לשון הרב ז"ל הביאו הרמב"ן וכתב שכן הוא בהלכות (מיאון ב) גדולות וכתב הריטב"א ז"ל כן כתבו רבותי ז"ל נמצא שיטה זו של בה"ג והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל: