נימוקי יוסף על יבמות כ:

נכפין. חולין שנופלין מרוב כובד החולי:

והוא דאתחזק וכו'. המשפחה בתלת זמני ובלאו הכי אקראי בעלמא הוא. ואף על גב דרבא כרבי ס"ל בתרי זמני שאני הכא דאפילו רבי מודה שאין לחוש במשפחה בפחות מתלתא זמני:

ת"ר נשאת לראשון כו' אלא למי שיש לו בנים. דאף על גב דקי"ל כרבי יהושע דאמר [בדף סב:] ולערב אל תנח ידך אין כאן. מקח טעות כלל ותטול כתובה כיון שיש לו בנים כדי שיעור פריה ורביה ולכתחלה נמי נשאת לו אבל אין לו בנים לשלישי לא תנשא לו ואם נשאת תצא בלא כתובה ומיהו גיטא בעי' ואע"פ שלא הכיר בה דלא דמי לאילונית דבשלא הכיר בה לא צריכה גט אפי' מדרבנן דאילונית מקח טעות גמור הוא אבל זו שאין לה סימנין של עקרות אלא משום חזקה בעלמא קדושין גמורין נינהו דהא אפשר שיהיו לה בנים מרביעי כדאמר הכא ואם הכיר בה אפילו כתובה גבי' דהא ידע ואחיל ופשיטא דלא גרעא מאילונית ובאילונית נמי אם הכיר בה יש לה כתובה:

מהו דליתבעה. ראשון ושני כתובתן דקבלה מינייהו דהשתא אגלאי מילתא דמינה הוא ולית לה [כתובה]:

מציא אמרה להו השתא הוא דכחשי. אבל כשהייתי עמכם ראויה הייתי לילד ומינייכו הוה משמע מהכא דאפי' לרבי דבתרי זמני הויא חזקה נוטלת כתובתה משני וכן מוכח בירושלמי בפי' וכן משמע בכתובות [דף סה. ע"ש שתבעה מזונות] גבי חומה אתתיה דאביי דיהבי לה כתובה וא"ת לשלישי נמי לימא ליה השתא הוא דכחשי ויתן לה כתובתה יש לומר דשאני שלישי שנשאת לו שלא ברשות חכמים (אין מקבלין לפוטרה עד שתאבדה) מה שאין כן בראשון וב' שנשאת להם בהתר ואם לא גבתה כתובתה עדיין משני עד שהוציאה שלישי בלא כתובה אפ"ה גביא כתובתה משני וכן כתבו הרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל:

[לא] מפקה מג' כתובתה דהשתא איגלאי מילתא דשלישי הוא שלא זכה ליבנות ממנה וליכא למיחש ולמימר אדעתא דהכי לא גרשה ואדרבה יהיה הגט בטל ובניה מרביעי ממזרים דהא על הספק גרשה ואדעתא דכל מילי גרשה דמשום חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא הוא שלא זכה ליבנות ממנה וכשגרשה סתם אפי' על דעת שאולי תלד גרשה ולפיכך אינו יכול שוב לקלקלה והיינו דלא צריכין לאתנויי ולמימר ליה דע שכל המגרש על דבר זה אינו יכול להחזירה עולמית כדאמרינן (בגיטין דף מה: ודף מו:) גבי המגרש את אשתו משום נדר או משום שם רע או משום אילונית וכן המגרש את אשתו (נדה דף יב:) משום שאין לה וסת דהא בכל הני איכא אומדנא דמוכח דדוקא מגרש לה משום דברים אלו ואלמלא שמתרין ואומרין לו שלא יחזירנה עולמית הוי מצי לקלקלה ולומר אילו ידעתי שלא כן לא הייתי מגרשה אבל הכא שגרשה סתם עם שלא היו סימנין וכדאמרן אינו יכול לקלקלה:

השתא הוא דבריאת. שנתרפאת אבל כשהיתה אצל השלישי אינה ראויה לילד ולפיכך תצא שלא בכתובה ותו לא מפקא ליה מיניה:

הוא אמר מינה. יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים ולא אתן לה כתובה. המפרשים האחרונים הסכימו לפירוש רבינו אלפסי ז"ל שפירש דהכא עם הראשון ועם השני דתנינן במתני' דאם שהתה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה הוא הנדון קס"ד דכי אמרינן שיש לה כתובה היינו מן הסתם אבל אם הוא בא עליה בטענת ברי דמינה הוא אין לה כתובה מכיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה ואילו שתקה כך היה הדין אבל כשהיא טוענת עליו בברי דמיניה הוא אמר רב אמי שהיא נאמנת מאי טעמא איהי קים לה ביורה כחץ שמרגשת בו כשאינו יורה כחץ וכל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת ולפיכך אפי' נאמין אליו שהיא אינה ראויה לילד כיון שגם הוא אינו ראוי להוליד אין כאן מקח טעות ולא כל כמיניה להפסידה כתובתה וא"ת ואמאי [לא] ניחוש דלמא איהי משקרא כיון דאיהי קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה והכי אמרינן שלהי נדרים דכיון דאיהו [דף צא. ע"ש] בביאה ידע ביורה כחץ לא ידע משקרא כבר תירץ רבינו אלפס ז"ל דהתם איהי אתיא לאגרושי מיניה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומעיזה בו כיון דלא קים ליה אבל הכא הרי הוא בא לגרשה ואנן מפקינן לה מיניה בעל כרחם של שניהם ולית לן למימר בה דמשקרא אלא כיון שטוענת ברי ומדינא אית לה כתובה לאו כל כמיניה להפסידה בטענת שמא וכן פירשו בתוספות ובספר המצות והאחרונים ז"ל ואיכא דבעו לפרש [דאשלישי שאין לו בנים ובא להוציאה בלא כתובה קאי הא דרב אמי] דתנן שהשני רשאי לשהות עמה נמי עשר שנים משמע דשלישי לא וכן מפורש בברייתא דלשלישי לא תנשא ומפקי' לה מיניה בלא כתובה ואתא רב אמי לאשמעינן דהיינו דווקא בשותקת אז היא מפסידה אבל היכא דאתיא איהי בטענת ברי יש לה כתובה אף על גב דהוחזקה שני פעמים ואפילו הוא בא עליה בטענה ורבותא אשמעינן הא דהוא אמר מינה ואין זה מחוור בעיני המפרשים ז"ל דכיון שכבר הוחזקה היא לאו כל הימנה להאמינה לגבות כתובתה דאם כן אפסדתא לתקנתא דרבנן ואף על פי דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ והוה ליה ברי ושמא אפ"ה שמא דידיה עדיף כיון דאית ליה חזקה דממונא וחזקה דגופא אתרעי כיון ששהתה עם ראשון ושני עשר שנים ולא ילדה וכן מוכח בכתובות (דף יב:) גבי משארסתני נאנסתי דאי לאו משום דמסייעא לה חזקה דגופא או משום מגו לא מהימנא משום ברי דידה וכתב ריא"ף ז"ל דהיכא דשהה עמה י' שנים ולא ילדה ולא בעי לאפוקי ולמיסב אתתא אחריתי מפקינן לה מיניה בעל כרחיה ואפי' אמרה איהי דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לה אלא יוציא ויתן כתובה כדגרסינן בפרק המדיר (דף עז:) וכתבו מן המפרשים ז"ל דנכון הוא ברווק שעברו עליו עשרי' שנה ואינו רוצה לישא אשה שב"ד יכפוהו לישא לקיים פריה ורביה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בספר נשים פרק ט"ו כיון שעבר עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה וכן משמע בגמרא וא"כ ה"ל כשאר מצות עשה (כתובות דף פו:) שהיו מכין עד שתצא נפשו או עד שיקיים המצוה: