נימוקי יוסף על יבמות כ.

מותרת לינשא לאחר. ולא אמרינן עקרה היא שמא ראשון הוא דלא זכה לבנות ממנה:

מונה לה משעה שהפילה. וכיון דקתני סתמא אפי' הפילה תוך מ' יום לעבורה דלא הוי אלא כמיא בעלמא מונה לה משעה שהפילה ואם שהתה י' שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה אחרת עליה כדאמרן לעיל ואף על גב שהחרים רבינו גרשון ז"ל בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תקון רבינו ז"ל וכן כתבו רבני צרפת בתשובת הריטב"א ז"ל:

גמ' ויוציא ויתן כתובה וכו'. אף על פי דאפשר דאיהי היא דלא זכיא וכיון דאפשר דמינה הוה לן למימר אוקי ממונא בחזקת מריה הא פרקינן בגמ' [דף סד:] דכיון דאיהי לא מפקדא אפריה ורביה לא מענשא ומסתמא בדידיה תלינן שנענש עד שיהו לה סימני עקרה משום דהוי מקח טעות ואז הוא דלית לה כתובה ופשיטא דכתובה דאמרי' הוא מנה מאתים דכל מה שהביאה מבית אביה שלה הוא לעולם:

מקץ עשר וכו'. בא על הגר והא דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו דשמא עון חוצה לארץ גורם שהם עקורים ולאו למימרא שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לדרים חו"ל דא"כ בטלת כל תורת משנה זו וכל הסוגיא שעליה מבני בבל והא לא אפשר שתהא כולה שמעתא לבני ארץ ישראל ועוד שמצות פריה ורביה חובת הגוף היא שנוהגת בכל מקום אלא אין דברים אלו אמורים אלא באברהם אבינו שהיה עקר ולא זכה ליבנות עד שעלה לארץ שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול אלא בארץ ומייתי לה השתא ללמדנו דזמן הראוי לפקידה בעינן כדדייק סיפא דברייתא לפיכך וכו' לומר דכי היכי דלאברהם לא היה זמן חו"ל ראוי לו כן לאחרים חלה הוא או חלתה היא וכו' עוד כתב ר"י ז"ל שאם עלה שום אדם מחו"ל לא"י שלא יעלה לו מה שדר בחו"ל כלל ואפי' דר כמה שנים כי אולי בזכות הארץ יבנה ממנה ומונה משעת כניסתו לארץ י' שנים כשם שמנה אברהם אבינו וכן נראה מן התוס' הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל. אמר המחבר לעיל [דף סד.] דאמרן שאם שהה עשר שנים ולא ילדה אעפ"כ יש לה כתובה אפי' היו לו נשים וילדו לו בנים ומתו מיירי שעדיין יש לומר שמא לא זכה ליבנות ממנה והיא ראויה לבנים ולהכי נקט תנא האי לישנא דלא זכה וכו' הריטב"א ז"ל עוד כתב ז"ל ונראים הדברים שאם הוא טוען שמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד אין כופים אותו לגרש או לישא אשה משום מצות פריה ורביה דבכל המצות כאילו שאין בו הוכחה שעושה דרך מרד נאמן הוא על עצמו וכן שמע מרבו ז"ל:

ורשאי השני שני אין שלישי לא. דהוחזקה עקרה:

מלה ראשון ומת. לאחר מילתו וכן קרה בבנה שני שמת לאחר מילתו הרי היא מוחזקת שמתו ב' בניה מחמת מילה ושלישי לא תמול ביום השמיני עד לאחר זמן שיתחזק הולד דאיכא משפחה דרפי דמא וכן הדין בנשואין כדתניא נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא משמע דנשואין ומילה חד דינא אית להו ואפשר דלהכי מייתי ראיה למתני' דרב היא ממילה ולא מברייתא דנשואין גופייהו לאשמועינן הא דנישואין ומילה חד דינא אית להו וטעמא דנישואין דהויא קטלנית בתרי זמני לרבי ולרשב"ג בתלתא משום דאמרינן מעין גורם או כרב אשי דאמר מזל גורם ואפי' ארס לה או נפל מדיקלא ומית הויא קטלנית בתרי זמני לרבי ופסקו ז"ל כרב אשי דבתרא הוא הילכך מזל גורם ופסקו בגמ' דהלכה כרבי בנשואין ומלקיות וכרשב"ג בוסתות ובשור הנסקל:

בנשואין הא דאמרן. דשלישי לא תנשא כתב הריטב"א ז"ל אע"ג דבעי למנסב אתתא קטלנית ולאזוקי בנפשיה לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל שופך דם האדם והיו מנדין אותו בב"ד עד שיגרש וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה ע"כ:

ושנה ב"ד מכניסין וכו'. פרש"י ז"ל אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא תרי זמני שלקה ומכניסין אותו לחפירה אחת ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ עד שיתמעטו בני מעיו ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שכרסו נבקעת ומוקי לה בסנהדרין פ' (ד' מיתות) במי שלקה על חייבי כריתות דכיון דגברא בר מיתה הוא מקרבינן ליה מיתתו כיון שהפקיר עצמו לעבירות חמורות כאלו:

קובעת לה וסת. ליסמך עליו להיות דיה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת ואם קבעה לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

ואינה מטהרת מן הוסת. אפילו נעקר פעמים שבדקה בשני וסתות ולא ראתה ושנתה ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפ"ה מחזיקין וסתה לכשיגיע ואם לא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:

אי זהו שור וכו'. שמשלם נזק שלם. וטעמא דמילתא דפסקינן בנשואין ומלקיות כרבי ובוסתות ושור המועד כרשב"ג משום דהא מילתא דספיקא היא אי הויא חזקה בתרי זמני או לא הילכך גבי נשואין דסכנתא אזלי' לחומרא וה"ה למילה מהאי טעמא ובמלקיות דאע"ג דספק נפשות להקל מחמרינן הכא מפני יסור הרשעים לבער עושי רשעה מחייבי כריתות אבל וסתות דרבנן נינהו אזלי' לקולא וכן גבי שור המועד שאין מוציאין ממון מחזקתו אלא בדבר ברור ולפיכך אזלינן לקולא: