נימוקי יוסף על יבמות יח.

ועוד איכא תרי בבי במתני' בין ביבם אחד ויבמה אחת בין שתי יבמות ושני יבמין (ויבמה אחת) בין חלץ תחלה ואחר כך עשה מאמר או נתן גט או בעל תחלה ואחר כך עשה מאמר או נתן גט או חלץ או נתן גט לזו וגט לזו או חלץ לזו וחלץ לזו ורבינו אלפסי ז"ל לא הביאן:

סליקו להו רבן גמליאל

פרק ששי

הבא על יבמתו. שוגג. כסבור אשה אחרת היא:

מזיד. לשום זנות ולא לשם מצוה. אף על פי שעכשיו אינם מכוונין שניהם למצוה כלל ולא מבעיא אם אחד מהם מכוין למצוה דקנה:

המערה. שלא גמר ביאתו:

קנה. וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה ומיהו הא דאמרינן דהוא מזיד קנה מסתברא דבדיעבד קאמר ואפילו מדרבנן אבל לכתחלה אסור לעשות כן מדרבנן והיינו דלא פירשו בגמרא מתני' דלא כאבא שאול [דף לט:] דאמר הכונס יבמתו לשם נוי כאילו פגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר דהא הכא במזיד היינו לשם נוי הרי עושה לזנות בעלמא אלא ודאי אבא שאול מדרבנן הוא דקאמר ולכתחלה והכא דיעבד הוא דקאמר דקנה ורבנן דפליגי עליה דאבא שאול ודאי מודו דאסור לעשות כן אלא דפליגי אפילו לכתחלה אם בעל לשום נוי לא הוי כפוגע בערוה :

והא דאמרינן דבהעראה קנה ואפילו בביאת שוגג ובביאת מזיד קאמרינן שכן רבתה אותה תורה כדאיתא בגמרא [בדף נד ודף נה] וכן הסכימו המפרשים ז"ל:

ולא חלק בין ביאה לביאה. בין כדרכה בין שלא כדרכה:

על אחת מכל העריות. באחת מכל הביאות הללו:

או פסולות. לכהונה פסלה. אלמנה לכ"ג נפסלה מן התרומה ונפסלה לכהן הדיוט גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה מתרומה אפילו דבי נשא ודוקא אעריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויא לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחן תנא דפסלה אלא רבי אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה לקמן בפירקין [דף נט:]:

ממזרת לישראל. לאו אפסלה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמלקי עלה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה: