נימוקי יוסף על יבמות יז:

חליצה פסולה. שאחר הגט או אחר מאמר:

אין אחריה כלום. דאי הדר עביד מאמר או גט לשלישית לא מהני:

משום חליצה אחר חליצה. דלא ליתי למחלץ לשתי יבמות זו אחר זו או שני יבמין ליבמה אחת זה אחר זה:

כל הני תחלוץ ותיזיל. וכי כל ימיה תחלוץ ותיזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי הוא צריך דבשלמא למגזר שלא יבא לבעול אחר ביאה או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצה אין לחוש כלל:

משום חליצה אחר ביאה. דלא ליתי לומר יבמה כנוסה יוצאה בחליצה בלא גט לא אתו למימר הכי דאטו חליצה אחר מאמר מי לא בעיא גט למאמרו. והא דאמרינן אין אחריה כלום בדבר העשוי אחריה קאמר דאי הדר עביד גט או מאמר או חליצה בחברתה לא מתסר בקרובותיה:

תנו רבנן. כיצד חולץ לראשונה. וכל שכן דאי חלץ לשניה הויא חליצה מעלייתא לאפטורי קמייתא דכיון דגט דשניה אינו גט חליצה דידה מעלייתא היא טפי אלא עצה טובה אשמועינן שלא יאסור עצמו בקרובות שניה שאם יחלוץ לה נמצאת זו גרושתו וזו חלוצתו ואסור בקרובות שתיהן:

וכן אתה אומר בשני יבמין. נתן זה גט ונתן זה גט רבן גמליאל אומר חולץ לה הראשון ומותר שני בקרובותיה ולדברי חכמים שניהם אסורין בקרובותיה וכבר פסקינא דהלכתא כרבנן:

מתני' כיצד. לאו אפלוגתא דרבן גמליאל ורבנן קאי אלא מילתא באפי נפשה ואיבם א' ויבמה אחת קאי וה"ק כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמרא:

צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגרושין קיימא עליה בלא יבנה:

צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתיה לזיקה וגט בעי לאפקועי קידושי דילי' דחליצה לא מפקעה קדושין:

הרי זו כמצותה. מתרץ בגמרא דלאו דוקא זו היא המצוה ע"י מאמר בלבד אלא ה"ק אף זו כמצותה :

גמ' מכת מרדות. מכות רדוי מדרבנן שנהג קלות ראש בעצמו ולעולם קנה:

מנגיד. מכת מרדות:

אמאן דמקדש בביאה. משום פריצותא:

ואמאן דמקדש בשוקא. אפי' בכספא דמנהג זילותא הוא ופריצותא הוא:

דמבזי. כגון דמתפקר לשון חוצפה שמתריס פניו להעיז עם שליח בית דין:

מידם. חשודה היתה חמותו ממנו:

כסף או שוה כסף. אליבא דב"ש הוא דאמר הכי דאילו לב"ה נותן לה פרוטה או שוה פרוטה ואומר לה התקדשי לי במאמר יבמין ואף על גב דיהב לה מידי לאו קדושין גמורים הם כקדושי תורה שהרי אין קדושין תופסין באשת אח והתורה לא התירה לו לעשותה כאשה נכרית אלא כסדר המצוה וביאה הוא דכתב רחמנא בה:

על נכסי בעלה הראשון. ולא על של יבם מ"ט כדאמר בהחולץ [דף לט.] אשה הקנו לו מן השמים:

מתני' נתן גט ועשה מאמר. אחר כך באותה יבמה עצמה:

צריכה גט וחליצה. דאפילו רבן גמליאל מודה דיש מאמר אחר גט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודילמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למקני שיורא דגט וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה:

נתן גט ובעל. אסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה :

וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. גט לביאתו אפי' לר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך כולה מתניתין רבי עקיבא היא כדמפרש בגמ' הכא מודה דתפסי קדושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הילכך לא עמדה עליו בלאו גמור :

וחליצה לזיקתו. ובגט לחודיה לא מפטרא כשאר כונס את יבמתו שיכול למפטרה בגט משום דהך ביאה פסולה הואי משום גט קמא ולא קני לגמרי:

לאחר חליצה כלום. ואף על גב דחליצה פסולה היא דאי בעי יבומי לא מצי אפילו הכי דחי לגמרי [ואין] לאחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעי גט וכרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי מפרש בגמרא דמתני' רבי עקיבא היא:

גמ' זו דברי ר' עקיבא. אחלץ ואעשה מאמר קאי דקתני לא תפיס מאמר:

אימתי. יש אחר חליצה תפיסת קדושין:

בזמן שקדשה (ישראל) לשום אישות. בקדושין גמורים ולא במאמר יבמין דודאי קדושין תופסין בחייבי לאוין:

אבל קדשה לשום יבמות אינם קדושין שהרי אין כאן צד יבום והוו להו קדושי טעות:

אמר המחבר לשם יבמות שאמר לה הרי את מקודשת לי בזיקת יבמין ואחר חליצה אין כאן צד יבום הילכך אינה צריכה גט למאמרו עד כאן. וכתב ריא"ף ז"ל וז"ל והא נמי דתנן אבל לא לאחר הבעילה כלום ותנן נמי הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום אליבא דהאי תנא היא אבל לרבנן הבעילה נמי יש אחריה כלום כגון שתי יבמות הבאות מבית אחד שנפלו לפני ב' אחים ובא אחד מהן על אחת וחזר הוא או אחיו וקדש את צרתה צריכה ממנו גט דקי"ל דחייבי עשה היא כדאמר בפ"ק איתמר הבא על יבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין ובא על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת וקי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכבר ברירנא לה בפ"ק. האי פלוגתא דרבי ורבנן בהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה וקא טרינן בגמרא לפרושי טעמייהו ואיתמר בה כמה מימרות וחד מינייהו דרב שרביא דאמר בחליצה פסולה קא מיפלגי דרבי סבר חליצה פסולה פוטרת ורבנן סברי אינה פוטרת וקשיא להו לרבוואתא ז"ל היכי אמרי רבנן חליצה פסולה אינה פוטרת והא כולי פירקין חליצה פסולה פוטרת דתנן אין אחר חליצה כלום ועוד אי לא מפטרה בחליצה פסולה במאי קא מפטרה וקא פרישו לה פרושי דלא מסתבר דכולהו אית פרכי ולהכי לא כתיבנא להו הכא ואנן פרשינא לה פירושא נהירא וברירא והכין פירושה רב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיפליגי בה בפרק ארבעה אחין דמ"ד הכא אינה פוטרת סבר לה כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וכיון דצריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשום יבמות קודם חליצת האחין צריכה ממנו גט דהא עדיין אגידה באחין ולא מפטרא בההיא חליצה פסולה לגמרי ומ"ד פוטרת סבר לה כשמואל דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין דלא בעינן חליצה מעולה אלא לפטור צרה אבל נפשה פטרה וכיון דפטרה נפשה ואינה צריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשום יבמות אינה צריכה ממט גט דהא קא פרחה מינה זיקת יבמין ואידחיא לה מההוא ביתא לגמרי האי פירושא דהאי מימרא דרב שרביא בלא קושיא ובלא ספק וכולהי טעמי דאיתמרו בהאי פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקמתא בעלמא נינהו וליתא לדרבי דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו הילכך בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה ממנו גט מדרבנן עכ"ל: