נימוקי יוסף על יבמות יז.

(תניא הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר):

פירוש בשומרת יבם וכו'. דהויא לה אשת אחי אביו בכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לאיבא ממזר ולאשמועינן דיש ממזר מחייבי כריתות. וא"ת הא איכא פצוע דכא דפסיק ביני ביני י"ל דפצוע דכא לא הוי הפסק דלא אתי מיניה לא ממזר ולא כשר:

ופסקו ז"ל הלכה כשמעון התימני ולא משום דתנן והלכה כדבריו דבהדיא קי"ל דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי תלמוד אלא משום דתני לה בהדי הלכתא פסיקתא דתנן בקדושין [דף סו:] כל מקום שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וגרסינן בפ"ק (דף יד.) אמר רבי אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור (עשה) [ערוה] וענוש כרת:

הכל מודים בבא על הנדה. אפי' שמעון התימני דאמר יש ממזר מחייבי כריתות ובנדה יש כרת אפילו הכי בנדה אין הולד ממזר משום דבנדה תפסי קדושין ואפילו בשעת נדותה דכתיב ותהי נדתה עליו תהי לשון הוייה:

ועל הסוטה. אשת איש שזנתה וקי"ל דאסורה לבעלה בפ"ק מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ואף על גב דחייבי לאוין היא ולרבי עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין הכא מודה דאין ממזר דהא תפסי בהו קדושין דאף לאחר שזנתה לא פקעו ממנה קדושין הראשונים:

ועל שומרת יבם. דאף על גב דאיכא לאו לזר שבא עליה הא איכא נמי לשון הויה דכתיב לא תהיה אלמא בת הויה היא וה"ק לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר אלמא קדושין תופסין בה:

סליקו להו החולץ

פרק חמישי

רבן גמליאל אומר. סדר משנה שלא תטעה בגרסא לשבש הספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר המאמר וחוזר ומפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר חליצה ואחר כך דין מאמר וגט וביאה שאחר הביאה וכן סדר יבם ושתי יבמות וכללו של דבר כי ד' דברים הם ביבמה ביאה וחליצה דאורייתא ומאמר וגט מדרבנן תנא מפרש להו לכולהו על כל חדא מינייהו בתחלה פירש כשהמאמר ואחריו גט וביאה וחליצה ואחר כך פי' [כשהגט] ואח"כ השאר ופירש דרכים אלו בתחלה ביבם אחד ויבמה אחת ואח"כ ביבם אחד ושתי יבמות והדר קתני דהוא הדין ביבמה אחת ושני יבמין ולעולם מפרש התנא דיני מאמר וגט בתחלה משום דהוו דרבנן וחביבא ליה והדר מפרש חליצה וביאה דאורייתא ופתח בחליצה דהתרת יבמה לשוק עדיפא ליה כדאיתא בגמרא:

אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא דחה פקעה זיקה דתרוייהו והוי כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למדחי בתרא נמי לא אהני הילכך לאו גרושתו היא וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה כדפרישית:

ולא מאמר אחר מאמר. בין ביבם א' לשתי יבמות בין ב' יבמין ליבמה אחת האחרון אינה כלום ואינה צריכה הימנו גט ולא ליאסר בקרובותיה:

ולא בעילה אחר בעילה. בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא היא ואין אסור בקרובותיה:

יש גט אחר גט. דקמא לא דחה לגמרי הילכך אכתי איכא פלגא זיקא דהא בעי חליצה הילכך אהני בתרא והוה גרושתו ואסור בקרובותיה:

גמ' אבל גט א' וכו' ומאמר א' מהני. גט ביבמה למיקם עליה בלא יבנה ושוב לא ייבם ומאמר ביבמה מהני להצריכה גט למאמר אי בעי לאפוקה:

מאי טעמא אמור וכו'. הא מדאורייתא חליצה הוא דכתיבא ומשום גט לא קרינא ביה שלא בנה ולמה אמרו חכמים דמהני לפוסלה ולצרתה עליו ועל האחין:

משום דמהני בעלמא. בכל הנשים להתגרש ואי אמרת הכא לא מהני ואם רצה לכנסה אחר הגט יכנוס אמרי אינשי גט מוציא וחליצה נמי להוציא מדגט לא מהני ביבמה כו':

ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני. לאסור חברתה עליו הא מן התורה קנין לא מהני ביבמה אלא בביאה:

משום דמהני בעלמא. קדושי אשה קונין אותה:

(ומדאמרינן) [ומדמאמר] לא קני ביבמה. אתי למבעל. וה"ל בונה שני בתים דאסור מדאורייתא:

אחריה כלום. זיקת יבמין קיימת להצריכה חליצה וכדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי לעיל מאמר לזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה ולא אמר תסגי לבעלת ביאה בגט בלא חליצה ותפטר אף חברתה בביאתה מן החליצה:

אי ביאה אחר הגט הוא. כגון גט לזו ובעל את זו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודיה כשאר יבמה שכנסה:

גזרה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה. דאי אמרת תסגי לה בגט אתי למימר מדקניא ביאה אחר הגט כביאה גרידתא אלמא מעלייתא היא ואתי למבעל בתחלה אחר חליצה משום דאמרי גט להוציא וחליצה נמי להוציא וקם ליה בלא יבנה מדאורייתא:

ואי ביאה אחר מאמר היא. כגון בשתי יבמות ועשה מאמר בזו ובעל לזו או בשני יבמין ויבמה אחת להכי תנן צריכה גט וחליצה דאי אמרת בגט סגי ליה אמרי ביאה של זו אחר קנין של זו מעלייתא הוא ואתי למעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באשת אח: