נימוקי יוסף על יבמות טז:

דאי הדר ביה. לעובד כוכבים ואח"כ קדש בת ישראל מקודשת וצריכה גט כישראל מומר:

קדושיו קדושין. דישראל רשע הוא וה"ה דגטו גט ואפילו לקדושין שקדש בעובד כוכבים וכתב הריטב"א ז"ל ומסתברא דבדיני ממונות בהקנאות וחיובין כישראל הוא נדון ומיהו אם דין המלכות הוא שיהא קונה ומקנה כעובד כוכבים דינא דמלכותא דינא כדאיתא פ"ק דגטין (דף י.) וישראל שחטא ועשה חשובה דכ"ע שורת הדין אינו צריך טבילה אלא קבלת חברות בפני ב"ד לכתחילה ואף על פי כן טובל הוא מדרבנן משום מעלה דומיא דטבילת עבד משוחרר שאין טבילתו אלא מדרבנן וכן כתבו בתוספות אחרונות:

שלא קבלה עליה. להתגייר אז צריכה כל המעשים הנזכרים בפרשה ובזה יוכל לגיירה אפילו בע"כ שכן גזרת הכתוב אבל בעלמא אין יכול לגייר עבד בעל כרחו אבל קטן זכות לו וזכין לאדם שלא בפניו כדגרסינן פ"ק דכתובות (דף יא.) אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד אף על גב דקיימא לן דעובד כוכבים בהפקרא ניחא ליה הנ"מ בגדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו:

תנו רבנן מקיימין עבדים. וינפש בן אמתך. והאי בעבד ערל כתיבא כדמפרש לקמיה:

ע"ש בין השמשות. של ע"ש ולא הספיק למולו ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת ולא על שבת הבא שהרי צריך למולו בשבת זו וכיון שמל מקרא אחרינא נפקא דכתיב (דברים ה׳:י״ד) למען ינוח עבדך ולקמן מוקי לה בעבד שמל ויש הפרש בין עבד ואמה שלא טבלו לעובד כוכבים דעלמא דאילו על עבד ואמה אנחנו מוזהרים בתורה שלא יעשו מלאכה לצרכנו בשבת מה שאין כן בעכו"ם [דעלמא] שאין במה שעושה לצרכנו אלא שבות דרבנן וכל שלצרכם אין בו משום אמירה לעובד כוכבים שבות ולכך נהגו הרופאים לומר לעובד כוכבים לעשות צרכיו ובודאי כל שהוא לצרכנו וצרכי חולה שאין בו סכנה אסור על ידי עבדינו מן התורה שלא התירו אלא על ידי עובד כוכבים שהוא שבות דרבנן וכל שלצרכם אפילו בעבדינו ושפחותינו מותר ואם א"ל האדון שיעשה לעצמו ויזון עצמו בשבת כיון שהתנה עמו מבע"י עושה הוא לצרכי מזונותיו ובלבד בצנעא בענין שלא יהא חשש הרואים. כן כתב הריטב"א בשם רבו הרא"ה ז"ל:

ולא רצה למול. וא"ת והא אמרינן שיכול לכופו להטבילו לשם עבדות י"ל כגון שא"ל שאם יטבילנו בעל כרחו לא יקיים שום מצות ומכיר בו שהוא עקש:

דלא פסקה למילתיה. דלא קבל מעולם להתגייר ולא פסק מעובד כוכבים אז הוא דאין מקיימין אבל היכא דפסקה למילתיה בשעת לקיחה ונתפייס להתגייר ואח"כ חזר בו מגלגלין שמא יחזור ויתרצה:

ל"א הנ"מ דאין מקיימין היכא דלא פסקה למילתיה שמקיימו סתם אבל היכא דפסקה דאמר ליה הרי אני מגלגל עמך י"ב חדש ואם לא תמול אמכור אותך מותר דהוי עמיה כשכיר דעלמא ור"ח ז"ל פירש לא פסק העבד למילתיה לומר שלא יתגייר אלא שדוחה אותו בדברים אבל אם פסק דבורו לומר שלא יתגייר פסקה ושוב אין מקיימין:

משמו. דר' אלעאי:

מתני' כל שאר בשר וכו'. כל קורבה שהיא בלאו ואפי' אין בה כרת וכגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהוי בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה וכגון נושא את חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת וחייבי לאוין דלא הוו שאר כגון עמוני ומואבי וממזר וכיוצא בהן:

כל שחייבין עליו כרת. אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר:

לקיים דברי רבי יהושע. לא היה כתוב במגילה אלא ארישא קאי אמר רבי שמעון בן עזאי לקיים דברי רבי יהושע:

גרסינן בגמרא מאי טעמא דרבי עקיבא דכתיב לא יקח [איש] את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסבר לה כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייבי לאוין וסמיך ליה לא יבא ממזר ושמעון התימני סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דה"ל חייבי כריתות וסמיך ליה לא יבא וכו':