נימוקי יוסף על סנהדרין יג.

מתני' דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה:

גמ' ולילה לגמר דין. אם התחילו ביום ולא הספיקו לגומרו גומרים בלילה. ולקמן מכשרינן סומא בא' מעיניו לדון דמדמכשרינן בלילה לגמור. סומא בא' מעיניו דעדיף אפי' לכתחלה מותר לדון אבל סומא משתי עיניו פסול לדון וכדמוכחין בסמוך:

[דף לד:] ג' שנכנסו. כתב רש"י פ' יש נוחלין [דף קיג:] דדוקא נקט נכנסו לבקר מאיליהן אבל היכא שזמנם להעיד הוו להו עדים לאלתר ושוב אין נעשים דיינים אפי' כשיעידו אחרים בפניהם דכיון שנתכוונו להעיד כמי שהעידו ממש דמי ואין עד המעיד נעשה דיין אפי' בעדות אחרים והביא ראיה מדאמרינן במס' מכות (דף ו.) גבי נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דאמרי' להו למחזי אתיתו או לאסהודי ואי לאסהודי נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. ופירש הוא ז"ל דאמרי' להו מתחל' כשראיתם העדות נתכוונתם להעיד או לראות הדבר אלמא כוונתם להעיד פוסלת. ולדבריו ז"ל צריך לעיין הרבה במה שנהגו העולם להחתים בכתובות הקרובים והשושבינים וכן בקדושין יש שם קרובין הרבה ואע"פ דשמא מאחר שנהגו ליחד עדי קדושין לא יצטרפו עם האחרים וגם האחרים לא יתכוונו להעיד מ"מ אם הכוונה פוסלת היה לנו לחוש שמא יש אחד מהם שמתכוון להעיד אלא ודאי אין כוונה להעיד פוסלת ואע"ג דודאי משעת ראיה נעשה עד הקישה דב' וג' דאמרינן (מכות דף ה.) מה ב' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' כן לא מיירי אלא במקיימי דבר כדכתיב יקום דבר כלומר בשעה שהם מקיימים הדבר שמעידין עליו אבל בשעת ראייה לא אתקוש ולמחזי אתיתו וכו' דאמרינן התם לאו בשעת ראיית העדות קאמר אלא עכשיו כשבא להעיד אם באו כלן כאחת כדי להעיד ולהצטרף אלו עם אלו עדותן בטלה ואפילו חזרו אחר כך הכשרים והעידו בפני עצמן עדותן בטלה דומיא דשנים אבל אם באו לראות אין צירוף לזה עם זה וכשר והה"נ שאין כוונתם להעיד פוסלת שלא יהא דיין ולא מיבעי בסתמא אלא אפילו זימנום בפירוש להעיד איכא מ"ד שנעשים דיינין וטעמא משום דפרישו בגמרא לרבנן עד אמאי לא נעשה דיין ומפרש משום דמחזי כנוגע בעדות והא לא שייך האי טעמא אלא בעד המעיד בלחוד והכי משמע גבי קדוש החדש דעד הרואה נעשה דיין כדפרכינן התם ולא תהא שמיעה גדולה מראה ועד המעיד לא נעשה דיין כדאמרינן התם (ר"ה דף כה:) ראוהו ג' והם בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ובדיני נפשות אפי' עד הרואה אינו נעשה דיין כדקאמר ר' עקיבא (ב"ק דף צ:) בסנהדרין (הרי) שראו באחד שהרג את הנפש כלם עדים ואין עד נעשה דיין דכיון דחזו דקטל נפשא תו לא חזו ליה זכותא ובקיום שטרות אפי' עד המעיד נעשה דיין דקיום שטרות דרבנן ואקילו בהו כדאמרינן בכתובות (דף כא:) שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירין חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם הרי שהב"ד עצמן מעידין לפניו:

רצו כותבין. בלשון עדות והיורשין יבואו לב"ד וב"ד יעשו כפי הצוואה:

רצו עושין דין. פרש"י ז"ל שהם פוסקים את הדין על פי צוואתו וא"צ ב"ד אחר נראה מפירושו ז"ל שר"ל שהוא עשאן ב"ד על עצמו ואין היורשין יכולין לדון בפני אחר שהצואה בעצמו היא פסק דין שנפסק בפני אלו שהם ב"ד ושמעינן מהא דב"ד יכולין לדון ע"פ ראייתם בלא קבלת עדות אחרת כיון שהם יודעים הדבר דהא דאמרינן דעד הרואה נעשה דיין לאו דוקא כשמעידין לפניו אלא אפי' ע"פ ראיית עצמו יכול לדון והכי אמרינן נמי גבי קדוש החדש (ר"ה דף כה:) ובכתובות [שם] נמי זאת אומרת דיינין המכירין חתימת ידי העדים א"צ להעיד בפניהם ואע"ג דרב אשי דחי לה התם דחיי' בעלמא היא והכי אמרינן פרק החובל (דף צ:) בההוא גברא דתקע ליה לחבריה וכו' אמר ליה רבי הא אנא והא ריה"ג דאמר מנה צורי ומפרשים התם לחד לישנא הא אנא דחזיתיך והא רבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה צורי ואע"ג דהתם ליכא הודאת בעל דין הוא נעשה דיין ע"פ ראייתו ושלא כדברי אותם המפרשים דאמרי דבדיני ממונות בעינן לעולם שיעידו בפניהם דהגדה בעיא ושאני קדוש החדש דלא כתיב ביה הגדה אלא כזה ראה וקדש. ואותם שנכנסו לבקר את החולה דאמרינן עושין דין משום דאיכא הגדה דבעל דבר שצוה בפניהם והודאת בעל דין כמאה עדים דמי:

שנים כותבין ואין עושין דין. אפילו יעידו אחרים בפניהם משום דקבלת עדות בב"ד בעינן ואלו לא הוי ב"ד שאינם אלא שנים:

אבל בלילה. אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין פרש"י ז"ל אין עושין דין על פי עצמם אבל בעדות אחרים שיעידו בפניהם עושין דין וטעמא לפי שאין שם ב"ד עליהם בלילה שהרי אינם ראוים להיות עכשיו דיינים וראוים להיות עדים הלכך שם עדים עליהם יותר משם דיינים ואין כאן קבלת עדות בב"ד אבל ב"ד שקבלו עדות בלילה דיעבד כשרה דמכל מקום ב"ד הם וכתבו עליו ז"ל דליתא דקבלת עדות בלילה פסולה ואם קבלו עדות בלילה צריכין לחזור ולקבל ביום וראיה מדאמרי' במס' ר"ה (דף כה:) למה לי למיתני נחקרו העדים וכו' סד"א תהוי חקירת העדים כתחלת דין ומקדש כגמר דין וליקדשיה בלילה מידי דהוה אדיני ממונות דדנין ביום וגומרין בלילה קמ"ל אלמא קבלת עדות כתחלת דין הוא שאינה אלא ביום אפילו בדיעבד תדע דתנן בפרק מצות חליצה (דף קד.) חלצה בלילה כשרה ור"א פוסל ומפרשים בגמרא פלוגתייהו דמר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ומ"ס כגמר דין דמיא אלמא תחלת דין בלילה פסול וה"ה לקבלת עדות כדפרישית כן כתבו המפרשים האחרונים ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל הלכך טעמא דבלילה אין עושין דין משום דאין קבלת עדות בלילה הוא ומש"ה אין עושין דין אלא בעדות אחרים שיעידו לפניהם למחר והא דמפרשינן בגמרא טעמא משום דאין עד נעשה דיין היינו משום דאין עד המעיד נעשה דיין היה לנו לומר שיעיד כל אחד בפני חביריו עם אחד שבשוק כדאמרינן בירושלמי [ר"ה פ"ג הל"א] גבי קדוש ליקום חד וליתוב חד עם צירוף אחרים מן השוק לג' ומשני אין עד נעשה דיין שכיון שיעיד הא' ה"ל עד המעיד ואיך יעשה דיין אבל א' מהם יכול לדון עם ב' אחרים מן השוק ויעידו חביריו לפניהם:

סומא באחת מעיניו. אבל סומא מב' עיניו פסול לדון דהא פסול הוא להעיד ואפי' פתח ונסתמא דבעינן תחלתו וסופו בכשרות כדאיתא בפ' יש נוחלין [דף קכח.] ואם כן לדין נמי פסול דתנן כל הכשר לדון כשר להעיד הא פסול להעיד פסול לדון. והכי משמע נמי פרק מצות חליצה (דף קא.) גבי פלוגתא דר' יהודה ורבנן דמר סבר מצות חליצה בג' ומר סבר בה' דאקשינן ורבי יהודה הדיוטות מנא ליה נפקא ליה מלעיני מדאצטריך לעיני למעוטי סומין ש"מ דאפי' הדיוטות כשרים דאס"ד סנהדרין בעי' למה ליה לעיני מדרב יוסף נפקא סנהדרין מנוקין הם מכל מום כדכתיב כלך יפה וגו' ומום אין בך והשתא אס"ד סומים כשרים לדיני ממונות הא אצטריך שפיר לעיני למפסל סומים בחליצה ואכתי הדיוטות מנא לן נהי דלא בעינן סנהדרין דלמא מומחין בעינן אבל אי בדיני ממונות פסולי סומין לא אצטריך לעיני אלא למכשר הדיוטות: