נימוקי יוסף על סנהדרין יב.

וכל הני סברי דנשא ונתן משמע ביד ממש וכן משמע מכל הסוגיא [זיכה את החייב] דאוקמה רבינא שהיה משכון בידו ונטלו הימנו טימא את הטהור דאגע בהו שרץ וקשה לכולהו אם כן דאינו חייב עד שישא ויתן ביד היכי אמרינן לעיל [דף ה.] האי מאן דבעי למידן וכי טעי ליפטר לינקוט רשותא מריש גלותא ומה צורך היה לו לישא וליתן שיצטרך למנקט רשות לא ישא ויתן ביד ובלא רשות נמי ליפטר והיכי אמרינן לעיל [בגמ' בריש פירקין] דמש"ה תקנו שישלמו הדיינים שלא תנעול דלת בפני לווין אכתי מה הועילו בתקנתן לא ישאו ולא יתנו בידם ויפטרו לפיכך יש שפי' דלאו דוקא נשא ונתן ביד אלא כל היכא שנגמר הדין על פיו היינו נשא ונתן ביד ואינו חוזר וכל זמן שלא נגמר לא נשא ונתן ולפיכך חוזר ודחקו הרבה ליישב הסוגיא:

ולענין פסק ההלכה פסקו כרב חסדא דהא רבינא דבתרא הוה קאי כוותיה ומתרץ מילתיה וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל וכתבו עוד בשם הרא"ה ז"ל דכיון דלא מכרעת מלתא דלפלגו הני אמוראי אהדדי נקטינן ככולהו הלכך נקטינן משמעתין דטועה בדבר משנה לעולם חוזר בין במומחה בין נגמר הדין בין לא נגמר הדין וכיון דחוזר פטור מלשלם ואפי' לית ליה מידי לבעל דיניה לשלומיה כיון דאי אית ליה הדר לאו מידי קעביד וזה שוה בין בדין בין בהוראה ומי שאינו מומחה שהורה וטעה בדבר משנה אי ליתא דתהדר אפשר דמשלם מביתו דפושע הוא:

טועה בשיקול הדעת בין שהיה הדיין מומחה בין שאינו מומחה ודן בקבלה אם יש גדול ממנו בחכמה ובמנין הוא מחזירו. בזמן שלא נשא ונתן ביד חוזר הדין בין לרב חסדא בין לר"נ למר מפני שיש גדול ממנו ולמר מפני שלא נגמר הדין ואפשר דמודה להדדי ואם נגמר הדין אינו חוזר כרב חסדא ובשאין גדול ממנו בחכמה ובמנין אינו חוזר ל"ש נגמר הדין ל"ש לא נגמר דאמר ליה מי יימר דמעיקרא טעית דלמא השתא טעית כר"נ:

וזה הענין כולו שוה בכל הדיינים ביחיד מומחה דקבלוהו או דשקיל רשותא ובשאינו מומחה נמי דקבלוהו ובשלשה מומחין סמוכין ובג' הדיוטות וביחיד מומחה דלא קבלוהו זהו דינם לענין חזרה:

ולענין תשלומין קי"ל דכל היכא דאיכא חזרה ליכא תשלומין אע"ג דלא אפשר בחזרה ויש מי שכ' מי שאינו מומחה שהורה וטעה בשיקול הדעת היכא דאיכא חזרה כגון דאיכא גדול ממנו והאכילוה לכלבים חייב לשלם עכ"ל:

אמר המחבר תשובה לרבינו האי גאון והביאה הרב"ה אפי' נשא ונתן ביד אם ישנו לבעל דין שנטל מה שאין לו ויש לו ממה להחזיר יש מן הדין להוציא ממנו ואם אינו או שישנו ואין לו להחזיר משלם הדיין מביתו בזמן שנטל ונתן ביד עכ"ל והיכא דאמרינן קם דינא כגון דליכא גדול בין נגמר הדין בין לא נגמר אי נמי איכא גדול ונגמר אי יחיד מומחה הוא ושקיל רשותא אי נמי קבלוהו עלייהו דכולה חדא היא פטור מלשלם וזו היא ששנינו ואם היה מומחה לרבים פטור מלשלם אבל מומחה דלא קבלוהו אי נמי שלשה הדיוטות אי נמי שאינו מומחה וקבלוהו כולם חייבים לשלם ושלשה מומחין סמוכים פטורין מלשלם לעולם אע"פ שדנו בכפייה דהא מדאורייתא אית להו רשותא למידן ומחייבי וכדכתבינן לעיל דשלשה סמוכים בדין כיחיד מומחה בהוראה דפטור וטעמא משום דמדאורייתא אית להו רשותא. ודע דמי שאינו מומחה שדן בלא קבלה אע"ג דקביל רשותא מבי ריש גלותא דיניה לאו דינא בין טעה בין לא טעה ורשותא לא מהני אלא במומחה אבל שאינו מומחה איסורא רבה עבד מאן דאוקמיה [דף ז:] ואשרה הוא וכל זה שאמרנו בשלא נשא (ונתן) הדיין ביד ממש אבל עבד מעשה בידים חייב ואפילו בשלשה סמוכין ואפילו בטועה בדבר משנה דלית ליה לשלומי דמזיק הוא כך מצאתי כתוב וכן פירש הרמב"ן ז"ל: