נימוקי יוסף על סנהדרין יג:

סתמא דרבים עדיף. דההיא דכל הכשר ר"מ היא דמקיש ריבים לנגעים לומר דבעינן לכל מראה עיני הכהן וכיון דבדוכתא אחריני במתני' דהכא הדר וסתם כרבנן עבדינן כותיה:

משום דקתני לה. להא דדנין בלילה גבי הלכתא דדייני הכא בסנהדרין ש"מ עיקר היא למילף מינה דאלו ההיא דכל הכשר במסכת נדה תניא רבי אגב גררא דתנן התם כי ה"מ טובא בפ' בא סימן הלכך לאו אליבא דהלכתא סתמא אלא משום אחריני דדמו אהדדי:

גרסי' בגמ' [דף לה.] לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בעי"ט. מ"ט משום דלא אפשר היכי ליעביד לידייניה במעלי שבתא וליגמריה בשבתא אין רציחה דוחה את השבת לפיכך כיון דדיני נפשות אין דנין בו ביום לחובה עד למחר דבעינן צדק ילין בה שילינו בדין כדי לצדקו אם אפשר אין דנין בערבי שבתות וימים טובים דאי חזו חובה בעו למעבד הלנה ולמחר בשבת אין גומרין את הדין דכיון דלא מצו למקטליה עד א' בשבת [נמצא אתה מענה את דינו] ולאורתא לא מצי למקטליה דנגד השמש בעינן כדתנן [מכילתין דף לה.] דיני נפשות ביום דכתיב והוקע אותם לה' נגד השמש ולא מצי למגמר דינא בחד בשבת ולקטליה דכיון שדיינוהו בע"ש ישכחו הטעמים שנשאו ונתנו ודקדקו לישב ולהעמיד דבריהם:

אין רציחה דוחה וכו'. וא"ת תיפוק לי דאין דנין בשבת גזרה שמא יכתוב כדאמרינן פ' משילין (דף לו:) י"ל דהא עדיפא ליה דאסור מדאורייתא כדילפינן ממושבותיכם האמור בלא תבערו ומושבות האמור גבי משפט והיו לכם לחקת משפט וגו' לומר שאין מיתת ב"ד דוחה שבת ומתני' נמי דינא דאורייתא קתני:

הא דתני דאין דנין וכו'. בדיני נפשות דמשמע הא בדיני ממונות דנין בערבי שבתות וי"ט ובעלמא קי"ל דאין דנין אפילו דיני ממונות בע"ש וכדאמרינן בירושלמי והביאו רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו [לעיל סי' אלף כ"ב] אסור לדון דיני ממונות בערב שבת והא מתני' פליגא לפיכך אין דנין לא בע"ש וכו' דמשמע דדיני נפשות הוא דלא הא דיני ממונות דנין ומשני כאן להלכה כאן למעשה ופירשו בו הא דאורייתא הא דרבנן:

ותו אמרינן בגמרא [דף לו.] דיני נפשות מתחילין מן הצד מנא הני מילי אמר רב אחא בריה דרב איקא בר פפא אמר קרא לא תענה על ריב לא תענה על רב:

אמר רב שונה אדם לתלמידו ודן עמו בדיני נפשות [שם ע"ב] וכי קאמר רב כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה הוו צריכי ולסבריה לא הוו צריכי:

פירוש על רב חסר יו"ד ומשמע לא תחלוק על מופלג דב"ד כן פרש"י ז"ל:

וכתבו המפרשים ז"ל לאו למימרא דאסור לענות על רב דאדרבה אסור לו לשתוק שהרי בדיני נפשות אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות שומעין לו ותלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר אין לו לשתוק אלא הכי אמר קרא שראוי לעשות בענין שלא יצטרכו לענות על רב כלומר שידברו הם תחלה ולא מפני כבודו אלא שיש לחוש שמא [לא] ירצה התלמיד לחלוק אח"כ על הרב כי יתבייש ממנו ויכניס דבריו ומפני כך חששו לזה בדיני נפשות מתוך חומר שבהם אבל בדיני ממונות אין אנו חוששין כ"כ לפיכך אם רצו מתחילין בגדול. ומיהו טוב הדבר להתחיל לעולם מן הצד כדאמרינן בפרק הניזקין (דף נח.) אמר רב אנא הואי במנינא דבי רבי ומנאי דידי מנו ברישא:

[דף נט.] אמר רב הלל בריה דרב אילא כולהו מנינייהו דבי רבי מן הצד הוו מתחלי ופירש הרא"ש ז"ל שם דאע"ג דקרא לא חשש אלא בדיני נפשות רבי לרוב ענוותנותו חשש אף בדיני ממונות והיה מוחל על כבודו שהיה מתירא דכיון שלא היה כמוהו כדאמר רב הלל בריה דרב אילא מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד שמא ימנעו התלמידים מלאלפא מה די בלבם על דינא:

הני מימרי דרב אילא תרוייהו נאמרו זו אחר זו התם:

ודן עמו. ונמנה עמו לזכות או לחובה ומטין הדין ע"פ התלמיד כאחד מן הדיינים:

דלגמריה דרב הוו צריכי למה ששמע מרבו. אבל לסבריה למצוא ראיות ולישב הטעמים אינם צריכין הלכך גברא באפי נפשיה הוא דאי משום גמרא דשמעו מיניה כל ישראל נמי ממשה קבלו. ואין אלו טעמי הבנת לבו דנימא אם היה חכמתו מרב אחר היה אומר טעם אחר. אבל בשאר תלמידים דצריכי לסבריה אין מונין להם אלא אחד. ודיני ממונות שוה לענין זה לדיני נפשות אבל הטהרות והטומאות שהוראתן ביחיד מומחה אפילו שאר התלמידים נמנים בשנים אם נחלקו אחרים בדבר ומטין הדין אחר הרוב וכדתניא הטהרות והטומאות אב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים:

מתני' הכל כשרים וכו'. :

גמ' חדא לאתויי גר. האי גר דקאמרינן כשר לדון דיני ממונות דוקא דאמו מישראל דגרסינן בפרק מצות חליצה [דף קב.] אמר רבא גר דן את חברו דבר תורה דכתיב שום תשים עליך. עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל מאי טעמא תרי בישראל כתיבי:

וגרסינן נמי בפרק החולץ ליבמתו (דף מה.) רב אשי אכשרי לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל ואע"ג דאמר מר כל משימות שאתה משים יהיו מקרב אחיך כיון דאמיה מישראל מקרב אחיך קרינא ביה והכי איתא נמי בקדושין פרק עשרה יוחסין (דף עו:) דאמר רב יוסף אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה כן כתב רבינו אלפסי ז"ל והסכימו עמו המפרשים ז"ל:

אמרי' בגמ' [מכילתין דף לח:] תנן התם רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב את האפיקורוס אמר רבי יוחנן לא שאנו אלא אפיקורוס נכרי אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר. פי' שקוד מהיר וזריז שתדע להשיב לאפיקורוס הבא להביא ראיה מן התורה לדברי מינות:

כל שכן דפקר אם תחזיר לו תשובה שהרי כבר הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל עליו:

סליקו להו אחד דיני ממונות