נימוקי יוסף על נדרים כא:

[שם] מתני' רבי מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד וכו'. פי' לפי שהוא כתולה נדרו בדבר דכיון דאמר שאביה רע משמע כל זמן שאביה רע (א) לפי כשמת או עשה תשובה שרי דכי בטל דבר בטל נדרא וכן משמע בירושלמי דאמר בפי' מפני שהוא תולה נדרו בדבר כאומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש שחורים לבש לבנים מותר ר' זעירא בש"ר (ב) יוחאי אף הוא אינו צריך היתר חכם ע"כ והוא כדפרישנא דכשבטל דבר בטל הנדר:

[שם ע"ב] מתני' ועוד אמר ר"מ פותחין לו מן הכתוב בתורה וכו'. פי' פותחין למי שהדיר הנאת נכסיו לחברו ואומר לו אילו הייתי יודע וכו' ואפילו דאסיקנא בפרק ארבעה נדרים [דף כב.] דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות ולא בדשמואל דאמר כל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע ובדרבי נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה שאני התם דהוו איומים גדולים ואי אפי' אדעתא דהכי נדר יתבייש לומר כן נמצא שאין נדריו ניתרין יפה אבל הני דמני תנא הכא לא חמירי לאינשי כולי האי וכולה מתניתין מבוארת:

[שם] גמ' אמר ליה רב חנא בר רב קטינא לרבא ולימא כל וכו'. פי' ולימא כל דמעני היכי קתני דפותחין לו מטעם זה שאין אתה יכול לפרנסו בפתח שאינו אמת דאלמא מיחייב בהכי והרי אנו מטעין אותו שהרי אם היה חכם היה יכול לומר לנו וכי כל דמעני מוטל הוא עלי לפרנסו לבדי מאי דמטי לי לפי חלק המגיע לי אפרנסנו שרשאי הוא בכך כיון שנותן לגבאי שהרי הרשות ביד הגבאי לתתו לכל מי שירצה והוה ליה כי הא דתנן [דף מג. ודף מח.] נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בו:

אין נופל ליד גבאי תחלה. אלא שואל מקרוביו ומתפרנס בצנעא וההיא שעתא קא עבר אקרא דוחי אחיך עמך (ויקרא כה):

[שם] פיסקא וחייבו ליתן לה וכו'. שמעת מינה מטלטלי וכו'. פי' מטלטלי משתעבדי מדחייבו ליתן כל הד' מאות ואנן קי"ל (כתובות דף פא:) דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה ואפילו מחיים דבעל ומקולי כתובה הוא כדאיתא בקדושין [דף סה:] בשמעתא דחבילה וטעמא משום דכתובה אין זמנה ידוע ושמא לא תגבה לעולם וכשהיא גובה אינה גובה אלא ע"י מיתה וגרושין הלכך לא סמכה דעתה אלא על הקרקע. אבל חוב דעלמא אע"ג דמטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי (פסחים דף לא.) מ"מ מיניה דב"ח אפילו מגלימא דעל כתפיה ושטר מטלטלי הוא. ואמר לו ר"ע דמיחייב לזבוניה לפרוע כתובתה:

אפילו אתה מוכר ואוכל. היא תגבה כל הקרקעות אפילו לא ישאר לך דבר אלא שתצטרך למכור שער ראשך לאכול:

אין מסדרין לבעל חוב. פלוגתא היא בפרק המקבל [דף קיג:] איכא מ"ד מניחין לו מטה ומפץ וכלי אומנותו ומזון י"ב חדש ואיכא מ"ד אין מסדרין ובעי אי שמעי' לה מהכא הלכתא דאין מסדרין דמדקתני שימכור שער ראשו לאכול אלמא אין מסדרין:

לומר שאין מקרעין. כלומר אין הכי נמי מסדרין מיהו ה"ק ליה אם אתה עושה לפנים משורת הדין ואינך רוצה בסדור לא תחשוב להפטר דלעולם אין קורעין כתובתה כדי שאם תשיג ידך נכסים לאחר מכן תחזור ותגבה דנהי דתנן בערכין [דף ז:] נתן סלע והעשיר אין לו עליו כלום וסדור מערכין גמרינן ליה ה"מ לענין סדור אבל לענין השג יד לא:

[דף סו] מתני' פותחין בימים טובים כו'. פי' אם נדר להתענות כל ימות השנה או שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כל ימות השנה ואמרו לו אילו היית יודע ששבתות וימים טובים ביניהם שהם ימי עונג ושמחה היית נודר אם אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר סתם אלא הייתי מוציא שבתות וימים טובים מתירים לו:

נדר שהותר מקצתו. כי היכי דבטיל נדריה לגבי שבתות וימים טובים בטל נמי לגבי שאר הימים וילפינן לה בירושלמי (נדרים ריש פ"א הל"א) מדכתיב כל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא בשכולו קיים:

הותר אחד. כדאיתא לעיל פרק ארבעה נדרים [דף כה:] שאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניהם לא הייתי נודר אלא הייתי אומר פלונ ופלוני אסורים ואבא מותר כשם שאביו מותר מותרין כולם:

הותר הראשון. אוקימנא התם כגון שתלאן זה בזה דאמר קונם לזה ולזה כזה לפיכך הותר הראשון הותרו כולם שהרי תלה איסורו של שני בראשון ושל שלישי בשני אבל כשהותר האחרון לא הותר הראשון לפי שהאחרונים תלויין בשל מעלה מהם ואין הראשונים תלויין בשל מטה מהם:

לזה קרבן. כל חד וחד הוי נדר באפי נפשיה ולפיכך אין שום אחד מהם מותר בהיתר חבירו שהרי לכל אחד אמר קונם בפני עצמו. והעלו המפרשים ז"ל כי הך סתמא דעד שהזכיר קרבן לכל אחד ואחד לא הוי פרטא לחייב על כל אחד בין בווי"ן דאמר ולזה ולזה בין בלא ווי"ן דאמר לזה לזה וכדר' שמעון דאמר גבי שבועה דלא לך ולא לך ולא לך שבועה אינו חייב אלא חטאת אחת עד שיאמר שבועה לא לך שבועה לא לך ואע"ג דרבי יהודה פליג עליה וקיימא לן דר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה שאני הכא דסתם לן תנא כוותיה פרק האיש מקדש [דף מו.] דאמר התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהם שוה פרוטה מקודשת דכיון שהזכיר קדושין על כל אחת פרטא הוי. אמר בזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת דהשתא כללא הוי ומצטרפות. וצריך לעיין פסקא דהכא דאמרינן שהיה חל הנדר בשבתות וימים טובים ולפיכך צריך פתח כדתנן פותחין עם מאי דפסקינן פרק מאימתי מזכירין [דף יב.] דתניא (ג) להם כל אינש דאיתא עלוהי מן קדמת דנא יפר ואיתמר גבי ימים הכתובים במגילת תענית שאסורים בהספד ובתענית לומר דכל אינש שיש עליו קבלת תענית מקודם שגזרו חכמים אותן ימים יאסר באכילה ושתיה כדאמרינן התם תדחה גזרתנו מפני נדרו שקדם ואם גזרתנו קודמת לנדרו תדחה נדרו מפני גזרתנו ואסור לו להתענות באותן ימים טובים אלמא שאינו חל הנדר אפילו על אותן י"ט דרבנן. ופריקו רבוותא ז"ל דלא דמי כלל דהכא הוא נדר ממש דאיסור חפצא דאמר קונם עלי כל מאכל כל ימות השנה ונדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות הלכך לא שנא שבתות וימים טובים ול"ש ימים טובים דמגילת תענית בכולהו אסור ליה למיכל והתם לאו נדר ממש אלא קבלת תענית שקבל עליו להתענות כל ימות השנה והמקבל עליו להתענות אינו אלא כמקבל עליו לעשות מצוה שאין בקבלתו איסור חפצא ולא חמירא כנדרים ממש ולפיכך אמרינן לוה אדם תעניתו ופורע וכדמשמע מדפליג התם שמואל ואמר שאינו חייב לפרוע וכי נדר הוא דלא סגיא דלא משלם כלומר צערא הוא דקביל עליה אי מצי מצער נפשיה ואי לא מצי לא מצער נפשיה וטעמא דלוה אדם תעניתו ופורע דמיא להא דאמרינן במי שאמר סלע זה לצדקה עד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה כלומר ללוותה לעצמו וישלם אחרת שאין המצוה מיוחדת דוקא באותו סלע אלא שמשבאת ליד גבאי אסור לשנותה כלומר ללוותה על דרך הפי' הנכון משום דילמא אתי עני ותבע ליה ואם אינה בידו לשלם אותה איכא צערא דעני ולענין תענית נמי אמרי ליה רבנן לרב יהושע בריה דרב אידי כי אמר להו בתעניתא קא יתיבנא (שבת דף יא.) לוזיף מר וליפרע לומר שאף לדבר הרשות יכול לשנותו ליום אחר ולפיכך אמרו שאם נדרו קודם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו לפי שהוא צריך לקיים המצוה שקבל עליו להתענות ואין גזרת חכמים (א) שבהא אח"כ מבטלת נדרו שהיה מוקדם אבל כשגזרתנו קודמת לנדרו אין כאן מצוה לקיים את נדרו בימים שהתענית אסור בהם ובירושלמי [נדרים פרק ח הלכה א] משמע הכי בטעמא דרבוותא ז"ל דאמרינן התם נדר להתענות ונמצאו ימים טובים ושבתות לוקה ואינו צריך היתר חכם נדר להתענות ונמצאו י"ט של מגיל' רבי חזקיה ורבי יודן תרוייהון אמרין רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא חד אמר מתענה ואינו משלים וחרנא אמר לוקה ואינו צריך היתר חכם ע"כ הרי שאמרו דבין בשבתות בין בימים טובים של מגילת תענית אינו צריך היתר חכם אלא דהיה לוקה מכת מרדות אלמא דקבלת תענית אינו נדר ולפיכך אינו אלא מדרבנן משום דעבר על קבלתו ואינו צריך היתר חכם: