נימוקי יוסף על מועד קטן יד.

מספר. מגלח:

עד שיגערו. בירושלמי משמע דלא מהני רגל ורגלים שעברו עליו עד שיהיה גודל שערו למשא בפני הרואים ויש מי שמביא ראיה מהא דאמרינן דאינו נכנס לבית המשתה עד י"ב חדש דאיכא ג' רגלים אלמא אין הרגל מפסיק דבר זה כיון שאין תלוי בגזירת שלשים וי"א דאם עברו ל' יום ואח"כ בא הרגל דאז הרגל מפסיקו ומהני (הגערה) לבטל זמן [הגערה] כמו שמועיל לפני בשאר מתים:

מרעות. שמחה שעושים למרעות שמתקנין זה לזה דרך אהבה וריעות זה מתקן היום וזה למחר:

לבית השמחה. סעודת חתן:

לאלתר. אינו צריך להמתין שלשים לפי שאין שמחה בסעודת הרשות אלא בסעודת מצוה של נישואין:

בפורענא. שרוצה לפרוע מה שהאכילו חברו קודם שהיה זה אבל לפי שעכשיו הגיע זמנו לפרוע:

ארישותא. הלואה דהיינו שמתחיל הוא להאכיל חברו אתה נושה בו מתרגמינן דאת רשי ביה אסור להתחיל תוך ל':

בין כך ובין כך. בין בפורענא בין בארישותא עד שיעברו י"ב חדש. וא"ת דהכא משמע דסעודת הרשות יש בה היתר יותר מסעודת נשואין ובאבל תניא על כל המתים אסור ליכנס לבית המשתה עד שלשים יום ועל אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש אלא אם כן היתה לשום שמים משמע דסעודת מצוה יש בה היתר טפי וי"ל דההוא לשום שמים מיירי בסעודת מצוה דליכא שמחה כגון ברית מילה דאיתא צערא דינוקא אי נמי במשיא יתום ויתומה שאם לא יכניס הוא יתבטל המעשה:

קורע. טפח:

פחותה מטפח. פי' דמה שאחז בידו קרע:

ואפרקסותו. שקורין אויישו"ל אינה מעכבת את הקריעה שאם חופה את הקריעה ואינה ניכרת לא איכפת לן אם חופה אותה וקריעתו קריעה ואחרים פירשו אפרקוסותו בגד הזיעה הדבוק בבשרו:

אחד האיש וכו'. חייבין לקרוע אפילו עשרים חלוקים עד שיגלה את לבו:

את התחתון. את החלוק התחתון ומחזירתו לכסות בה:

מבדיל קמי שפה. שהאימרא שעושין סביב בית הצואר צריך שתהיה קרוע כדי שיהיו הקרעים מובדלים לשנים:

שולל לאחר ז'. כעין מעשה עבות אבל תוך ז' אסור שצריכה שתראה כשנים:

ומאחה. תופר לגמרי תפירה של קיימא:

מפני כבודה. לפי שגנאי לאשה אע"פ שאין לבה מגולה לעמוד בבגדים קרועים:

בכלי. בסכין אם אינו יכול ביד ועל אביו אינו רשאי אלא ביד:

קורע מבפנים. פירוש בחדר:

מבחוץ. בפני העם:

כפי אסיתא. הפוך המכתשת ועמוד עליה וקרע כדי שיראוך בני אדם:

חולץ. כתף:

מימין. של ימין:

מכאן ומכאן. ולפי שלא יפלו הבגדים יחגור אותם באבנט ומדלא קתני על אביו מהיכן חולץ ש"מ רצה מימין חולץ רצה של שמאל חולץ רצה שתיהן חולץ וכן על רבו שלמדו חכמה אם רצה חולץ עליו שתי כתיפיו:

בית מדרשו בטל. פי' כל ז' לפי שמספידין אותו ואין עוסקין בתורה בבית מדרשו כדי שלא יתעצלו מהספדו אבל שאר בתי מדרשות עוסקין בתורה ופרש"י ז"ל בית מדרשו אותן שהיו רגילין ללמוד תורה מפיו וכתב הראב"ד ז"ל סופדין אותו כל שבעה ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין לבית מדרשו אלא מתחברין שנים שנים בבתיהם ולומדין:

אב ב"ד. עדיף מחכם:

ובני הכנסת. כגון עשרה בטלנין. כל בתי מדרשות. אף אותן שחוץ לעיר כל אותן שיכולין לבא ביום שמת:

[וקורין שבעה]. שאין מתפללין בעשרה אלא בביתו חוץ מקריאת התורה בשבת ז' וה"ה בשני ובחמישי שלשה וזה אינו בחכם ובאב ב"ד שאין מבטלין בהכ"נ אלא מקצתן בבהכ"נ ומקצתן בבית האבל:

ודוין. מראין עצמן עצבים על מיתת הנשיא וביטול בהכ"נ:

שמועה. סוגיא:

והגדה. ולא הגדה לפי שמושכין הלב ולא יתעסקו באבלותן ואפי' בשבת שאין בו אבלות אין עוסקין בתורה אבל אם בא להם מעשה מורים בו:

אבל שבת ראשונה. פי' שבת ראשונה שבוע ראשונה כלומר כל ז':

אינו יוצא לבהכ"נ קאמר וכן משמע [דקאמר] שנייה אינו יושב במקומו ולא תקשה עלך דאמרי' [בדף כא:] דאחר ג' ימים מותר ללכת בבית אבל דשאני התם דשתיהן בתי אבלות הן ומתנחם עמהם אבל בשבת ממש כתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובת שאלה דמקום שנהגו שילך האבל בשבת לבהכ"נ מקדים ואתי מצפרא ומותר שהרי אין אבלות בשבת והא דקתני אבל שבת ראשונה וכו' בחול קאמר אבל בשבת לבהכ"נ שרי:

לנשואין. שאינו רשאי לישא אשה תוך ל' יום של אבלות:

שלישי מותר. רגל ג' וזמן ארוך זה כדי שתשתכח ממנו ולא יזכור אותה בשעת תשמיש: