נימוקי יוסף על מנחות ט.

ושקעה וכו'. אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין בימות החול מיירי ואי הוא חליץ להו ונוטלם בידו שמא יפלו לו בדרך לפיכך שרינן ליה שיהיו מונחים בראשו עד שיגיע לביתו ולמ"ד זמן תפילין הוא שקעה ר"ל שקידש היום עליו ואם יניחם שם יאבדו לפיכך שרינן ליה משום הצלה של תפילין שיוליכם דרך מלבוש כיון שכבר היו בראשו בהיתר:

מניח ידו עליהן. יכסה אותן בידו כדי שלא ילמדו ממנו הפוגעים בו:

בבית המדרש. ואינו שמור מלסטים:

מנח וכו'. דלא שרינן להו להוליכם בראשו עד ביתו שהוא בתוך העיר:

השמר דעשה. דכתיב ושמרת מימים ולא לילות ולאו הבא מכלל עשה עשה:

השמר דלאו. כגון השמר בנגע הצרעת הוי לאו גמור ללקות דמזהיר רחמנא שלא יקוץ בהרתו:

אם לשמרן. שלא יאבדו מותר להניחן אפילו לאחר שקיעת החמה:

הלכה. דלילה זמן תפילין הוא:

ואין מורין כן. שמא ישכחם בראשו ויישן בהם:

דלאו לשמרן. שהרי מקום שמור שם היה:

ואין מורין כן. אך מי שנזהר בהן מניחן ואינו עובר לא בלאו ולא בעשה:

וימיני. משמע שסתם יד שמאל הוא:

יד כהה. הוא שמאל שאין בה כח לעשות המלאכות:

איטר. פירוש הוא מי שימינו כהה ועושה המלאכה בשמאל:

בשולט וכו'. ששתיהן שוות לו וכיון שכן מוטב לו שיניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם:

קיבורת. והוא כנגד הלב:

היכא. באיזה מקום של קדקד:

רופס. רכה:

מה של ראש בגובה וכו'. כדמפרש לעיל:

ולא לאחרים. ואם היו על יד ממש מתחזי לכולי עלמא:

קשירה כנגד הלב. זהו קיבורת:

צירא. בקיעא כדאמרינן (פסחים מ א ע"ש) שאני חיטי דאית בהו צירא והוו כמבוקעין:

א"ל וכו'. היה סבור רב אשי שאמימר בכוונה קרע חלוקו כדי שיראו התפילין:

במקום לך לאות. כגון קיבורת הוא דאתא לאשמועינן ולמעוטי פס ידו וכתפו אבל אם מנח ליה במקום קיבורת אע"פ שנקרע ונראה לכל שרי:

בין עיניך ממש. בין גבות עיניו:

ונאמר להלן ולא תשימו קרחה בין עיניכם. ומקום שעושה קרחה יש בו שער הרבה:

אף כאן בגובה. זה קדקד שיש בו שער הרבה: