נימוקי יוסף על מנחות ח:

דממשמשי בתפילייהו מברכי. כלומר כשהיו מסיחין עצמן מן התפילין והיו זוכרין אותן וממשמשין בהם לראות אם הם מונחים במקומן כדאמרינן בעלמא חייב אדם למשמש בתפיליו כל שעה ושעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כמה וכמה:

שח וכו'. דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש:

מעורכי המלחמה. כדאמרינן בפרק משוח מלחמה (ד' מד ב) הירא ורך הלבב מעבירות שבידו יחזור לביתו עבירה זו היא בכלל:

אין מעבירין וכו'. לא יניח המצוה שבאה לידו ראשונה כדי לעשות מצוה אחרת ואם כן אם בא לידו תפילין של ראש ראשונה אע"ג שראוי להניח של ראש אחרונה כדי שכשיהיו בין עיניך יהיו שתים אפ"ה כיון שנזדמנה לו של ראש תחלה יניחנה ואח"כ יניח של יד:

אעבורי. אקדומי:

דדרעא. תפילין של זרוע כלומר הנותן אותן בתיק שלהם תחלה ואח"כ נותן עליהם של ראש אסור לפי שכשירצה להניחם יזדמנו לו של ראש תחלה ויהיה צריך להניחם תיכף קודם אותם של יד אע"פ שאינו הגון לעשות כן ומסיים בנוסחאות במקצת ספרים אלא היכי עביד מוקים דדרעא אטוטפתא שישים בתיק אותן של ראש תחלה ואח"כ מוקים עליהן תפילין של יד כדי שכשירצה להניחם יזדמנו לו של יד תחלה דכן הגון כדמפרש בסמוך:

יהיו שתים. והיו לשון רבים וכיון שכן צריך שילבשם אחרונים ואז כשיהיו בראשו יהיו שתי מצות ומהאי טעמא גם כן צריך כשחולצם שיחלוץ אותם ראשונים:

תפילין של יד וכו'. אם אינם נמצאים לו תפילין של יד אלא של ראש לבד יברך על מצות תפילין על אותם של ראש שנמצאים:

ושל ראש. ואם אינם נמצאים לו של ראש אלא של יד לבד מברך להניח על אותם של יד דשתי מצות הם ואינם מעכבות זו את זו כיון שאין נמצאים לו אבל היו לו שתיהן חייב להניחם וגדולה מזו אמרנו אם שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו אבל אם אינם נמצאים בידו אינו דומה לארבעה מינין שבלולב שמעכבין זו את זו:

מאימתי וכו'. אם מניחן קודם עמוד השחר אימתי ראוי לברך עליהם:

משעת הנחתן. משעת זמן הנחתן שהוא משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות כדאמר במס' ברכות (דף ט) אבל לא יברך קודם:

לצאת לדרך. כלומר השכים לצאת לדרך בעוד לילה ואם לא יניחם בראשו ויטלם בידו עד זמן הנחה מתירא שמא יפלו מידו לפיכך שרינן ליה להניחם בראשו בלילה:

ממשמש בהן. והוי כאילו מניחן אז:

עד שתכלה רגל מן השוק. שהוא אחר חשיכה:

למועדה. של תפילין שכתוב בפרשה: