נימוקי יוסף על מנחות ט:

רוצצות. שנוגע המשאוי בתפילין ומרצצן:

ארבעה קבין. הוא משאוי גדול ויגיע על התפילין ומרצצן:

אפילו מטפחת. מקופלת דרך משאוי אבל כל שהוא דרך מלבוש ליכא שום איסורא:

הנכנס. לצורך נקביו:

גוללן וכו'. שיכרוך אותם ברצועותיהם ואין צריך שישימם בכיס שלהם כיון שעדיין צריך להניחם בראשו אחר שיצא:

ואוחזן בימינו. ויהיו מכוסין בבגדו כנגד לבו כדי שיזכור אותם ולא יפשע בהם:

ומקנח בשמאל. דבלאו הכי אסור לקנח בימין מפני שמראה בה טעמי תורה:

בלילה. שאין רשאי ללבשן:

כיס טפח. דכל דבר שיש בו טפח הוא מקום חלוק לעצמו כדאמרי' לענין אהל:

קבוע. שהוא במקום גבוה או יש שם חפירה:

ליכא ניצוצות. כשמשתין מים לפיכך התירו לאוחזן בבגדו ובידו:

עראי. משתין מעומד ואיכא ניצוצות של מי רגלים שניתזות על רגליו ומצוה לשפשף שלא יראה ככרות שפכה ושמא ישפשף ביד ימינו רגלו הימנית ובשמאלו רגלו השמאלית:

חולי מעים פטור. גזירה שמא יפיח בהם:

חולץ תפיליו. ומניחן בכיס שלהם שמא ישתכר בתוך הסעודה ושוב לא ילבישם:

עד זמן ברכה. ואם לא נשתכר ילביש אותם כיון שגמר לאכול אע"פ שלא בירך עדיין ברכת המזון:

וצר ביה. דאיכא הזמנה ומעשה מיקרי תשמיש קדושה: