נימוקי יוסף על מנחות ב:

טומאה תחתיו. כלומר אם הטומאה תחת אותו הזיז או תחת האכסדרה:

ר' אליעזר מטמא את הבית. אע"פ שהדלת סגור ונעול דסבירא ליה דרך הטומאה ליכנס כמו לצאת אע"פ שהוא סגור או נעול:

ור' יהושע מטהר. דסבירא ליה אין דרך טומאה ליכנס כיון שהוא סגור אע"ג דאמרינן שדרכה לצאת כדפרי' לעיל שאין דרך שיהיה הבית כקבר אלא דעתו להוציאו משם ולהוליכו לביה"ק:

קרעו כדג. פי' דכמת לגמרי חשבינן ליה:

ומגבו. מצד צלעיו ולא מצד כרסו ואע"ג דטריפה הוא כדתנן (חולין דף נ ב) או שנקרע כרס החיצונה ואע"ג דסופו למות:

דשחט בו שנים או רוב שנים. שלא יחיה לעולם כחי חשבינן ליה שאם רמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו כי היכי דלא תפול קמי יבם:

או בקבר. כגון גולל ודופק או הציון שעליו:

מאה אמה. לפי שהמחרישה מוליך העצמות דרך חרישתה מאה אמה אבל יותר מכן לא שכל כך נידוק זה השיעור לחתיכות קטנות שאין המחרישה יכולה להחזיק בם אלא נשמטין הם אילך ואילך. ושיעור מאה אמה על מאה הם ארבע סאין דהא חצר המשכן היתה סאתים על סאתים וארכה מאה ורחבה חמשים:

הולכים ליריד. יריד הוא יום כנופיא לסוחרים קרובים ורחוקים פיריי"א בלעז ואף על פי שדרך הסוחרים שעובדים לעבודת כוכבים דאזלי ומודו לעבודת כוכבים שלהם ביום שמוכרים ביוקר או כשקונים בזול וקא עבר משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו אפ"ה שרינן לקנות מהם בין עבדים בין שדות וכרמים כדי למעט אותם מא"י אי נמי בחו"ל כדי למעט אותן (ב"מ נא א) דאמרי אינשי זבנית קנית זבין אוביד כלומר מי שקונה דבר אע"פ שמוציא עליו כסף רב הוא מרויח אבל מי שמוכר חפציו אע"פ שמכר בדמים יקרים נחשב לו להפסד לפי שהכסף הולך וכלה והקרקע או הבהמה עושים פירות:

וכותב ומעלה וכו'. כלומר הולך הקונה לבתי דינין של נכרים שיכתבו ויחתמו לו שטרי המכר כדי שלא יוכלו לערער עליו אע"פ שהוא כבוד להם כשישראל בא לדון לפניהם ואזלי ומודו:

לדון ולערער וכו'. אע"פ שארץ העמים מטמא:

בביה"ק ס"ד. וכי (משום למעט מהם) שרינן איסורא דאורייתא:

אלא בית הפרס. שנחרש בו קבר שאין טומאתו אלא מדרבנן שכיון שאחר שנחרש בו את הקבר הלכו רבים עליו ודרכוהו אי אפשר שלא יהיו כל אותן חתיכות של עצמות דקות שאין בהן אפי' עצם כשעורה נדבקים במנעלים וסנדלים מהאנשים הראשונים שהלכו בו ולא נשאר מהם כלום:

הדרן עלך הלכות טומאהכחוטף. פירוש שאין לו שכר גדול כל כך כמי שטרח בכתיבתו ויש מקום למדת הדין לחלוק ולומר דאלמלא שבאה עליו בלא טורח לא היה עושה אותה:

כתבו. הוא בעצמו או שכר סופר לכתבו וטורח בתקון הקלפין ולסבול עול הסופר עד שנכתב:

כאילו קבלו. שיש למדת רחמים לומר כמו שטרח טורח זה כן היה טורח ללכת במדבר כדי לקבל תורה מהר סיני:

אפילו אות אחת. שהיה טעות בו ותקנו: