נימוקי יוסף על מנחות ג.

כאילו כתבו. שיש למדת רחמים ללמוד זכות ולומר כמו שתיקן זה כך אם היה מוצא בו טעיות רבות היה מתקן אותם:

גרסינן פ' האשה שנתארמלה איתמר ספר תורה שאינו מוגה אמר רבי אמי עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנאמר אל תשכן באהלך עולה:

לא ארכו וכו'. פירוש משום מצות עשה זה אלי ואנוהו שאם יהיה ארוך יותר מדאי או עבה יותר מדאי לא יהיה נאה כל כך:

בגויל. שהוא עב שאינו נקלף כלל דזהו לשון גויל דאמרינן בריש בתרא גויל אבני דלא משפיין אי אפשר שלא יהיה בהיקפו ו' טפחים:

בקלף. העור שנקלף ממנו קליפה עליונה שאין בו עובי כל כך איני יודע לשער:

פחות או יותר וכו'. כלומר יריעות קצרות כדי שלא יהיו התפירות קרובות יותר מדאי ולא רחוקות יותר מדאי מפני (מגילה דף לב א) שמצוה להעמידו על התפר כשגוללו ויהיה לו לטורח לגלול עד שיעמידנו על התפר ויקרע העור עצמו כשמהדקו בשעת הגלילה:

ואל ירבה בדפין. לעשות שמונה בעור קלף אחד מפני שהדפין קצרין ונראות כאגרות ששולח אדם לחבירו:

ואל ימעט בדפין לעשות שתים ביריעה אחת גדולה מפני שעיניו משוטטות כשהדפין כ"כ רחבות וטועה בראשי השיטות:

אלא כגון וכו'. אלא שיעור רחבה למצוה כגון שיוכל לכתוב בשיטה אחת למשפחותיכם שלש פעמים וזהו שיעור שלשים אותיות בין גדולות וקטנות כגון יודי"ן ווי"ן בשטה אחת:

נזדמנה לו וכו'. שיש בה ט' דפין למדת הדפין האחרים ועל כרחו צריך לקצרם מפני שאמרנו לא יותר משמונה לא יחלוק אותה לשלש יריעות שיש בכל יריעה ג' דפין כדי שלא יהיו תפירות היריעות כל כך קרובות זו לזו שאע"פ שהתרנו לעשותו יריעה של שלשה דפין הני מילי יריעה קטנה עם גדולה סמוכה לה שאין התפירות סמוכות זו לזו כל כך אלא שתים לבדן אבל ג' יריעות קצרות שיהיו תפירות סמוכות אינן נאות כיון שיכול לחתוך אותה יריעה לשתי יריעות אחת מד' דפין ואחת מה':

במה דברים אמורים. דלא ירבה ולא ימעט בדפין:

בתחלת הספר. או באמצעיתו אבל בסוף הספר [אפילו] אין לו לכתוב אלא פסוק אחד בכל היריעה יכתבנו:

פסוק אחד ס"ד. שיכתבנו בשיטה אחת של יריעה גדולה והא קיימא לן דצריך לגמור בסוף הדף:

אלא אימא אפילו וכו'. כלומר אם ירצה יעשה דף קצר מתיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור הפסוק בסוף הדף: