נימוקי יוסף על בבא מציעא ל.

ההוא גברא דיהב זוזי אחמרא:

פרזק. שם השר:

רופילא. משנה למלך:

במוכרים. שיכול לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח:

בלקוחות. שהלוקח נמי יכול לחזור בו כל זמן שלא משך הלוקח החמור יכול לחזור וכבר כתבנו לעיל שהיה לו לקבל מי שפרע וכ"כ ר"ח ז"ל דא"ל רב חסדא ללוקח אי תהדר בך קביל עליך מי שפרע דהא לא משכת וכן אמרו בשם רבינו האי גאון ז"ל:

מתני' מכ"ד לסלע. שהם מעות כסף שש מעות כסף דינר:

שתות למקח. מסקינן בגמרא דבין שתות מקח בין שתות מעות מיקרי שתות (מקח) שתות מעות הוי כשנתאנה לוקח שנותן ו' בשוה ה' שהאונאה ההוא דינר שהוא שתות המעות. שתות מקח הוי כשנתאנה מוכר שמכר שוה שיתא בחמשה שהאונאה שהוא דינר הוא שתות המקח:

עד מתי מותר וכו'. לחזור מי שנתאנה שיחזיר המקח או יתן לו כל אונאה והא דנקט מותר לאשמועינן דאפילו מי שפרע נמי ליכא:

כדי שיראה המקח לתגר או לקרובו. לאחד מקרוביו ואם שהה יותר מחל על אונאתו:

שמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרים ביוקר:

גמ' שוה שיתא. הוא שתות מקח וכשהוא בחמשה נתאנה מוכר וכשהוא בשבעה נתאנה לוקח:

שוה חמשה או שוה שבעה בשיתא הוא שתות מעות אלא שבשוה חמשה נתאנה לוקח ובשוה שבעה נתאנה מוכר:

דליכא שתות משני צדדין. שוה חמשא בארבעה או שוה ארבעה בחמשא הוי יותר משתות ובטל מקח שוה ז' בתמניא או שוה תמניא בז' הוי פחות משתות והוי מחילה וכדמפורש בסמוך דינייהו:

והלכתא כשמואל דאיכא בריי' דמסייע ליה:

נקנה מקח. לאלתר וכדמוכח מההוא גברא דהוה נקיט ורישכי לזבוני שוה חמשא וקרי שיתא ואי הוי יהבי ליה חמשא ופלגא הוה שקיל ואמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא הוי ליה מחילה אתן ליה שיתא ואתבעיה בדינא משמע בהדיא דפחות משתות לא מצי לאיתבועי בדינא כלל אלא מחילה הויא לאלתר:

יותר משתות בטל מקח. וכיון שבטל המקח שניהם יכולין לחזור בהם ומיהו הסכימו האחרונים ז"ל לפירוש הרז"ה ז"ל שהמאנה אינו יכול לחזור אא"כ תובע המתאנה אונאתו דאז יכול לומר המאנה לא אשלם אונאה אלא יבטל המקח או תקבלהו כמות שהוא אבל שיכול לחזור המאנה מעצמו לא שהיאך נאמר שמפני שהונהו יפה כחו והכי מוכח בפרק הספינה (דף פד.):