נימוקי יוסף על בבא קמא לז.

וא"ת משנתינו דקתני. ולא לשלוחו ואי דלא עשאו בעדים מנא ידעי' דהוי שלוחו ואפ"ה אמרינן דלא:

בממציא. כלומר לא תוקמא בשעשאו אלא בממציא לו שליח [בעדים] בקש מחברו שימציא לגזלן את עצמו ושיאמר לו אם תרצה לשלח כלום לפלוני שלח לו :

בדיוקני. כל הצורות נקראות דיוקני בשביל צורת האדם שהיא נקראת דיוקני ע"ש שהיא שניה לקונה שאין בכל הצורות כמותה כדכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם ודיו כמו דיו פרצופים:

והכא לא כתב בה שמינה אותו שליח דא"כ עדיף משליח שעשאו בעדים ופסקינן כרב חסדא והכא פסקינן כשמואל אלא הכא מיירי שמסר לו בעל הפקדון לשליח סימנין וכתב לו חותמו באגרת ומסרה לו ואמר לו הראה לפלוני ויתן לך מעות שיש לי בידו או שכתב בכתב הרי זה דיוקני שמסרתי לזה להביא לי מעותי והחתים עליו עדים [שהוא] שלו אבל לא כתב שמינה אותו שליח דא"כ אפילו שמואל היה מודה דמשלחין דהא פסיקנא לעיל כרב חסדא בשליח שעשאו בעדים וכ"ש בהא. והא דאמרינן ולשמואל היכי נעביד הוה מצי לתרוצי שעשאו שליח אלא דנחת לאשמועינן דינא רויחא דהתקבלתי ובדאקנינהו:

מי כתב לך רבי אבא התקבלתי. מעותי בקבלנותו של רב ספרא והוי עליה אחריות דהני זוזי:

אדהכי והכי אדאתית. בעוד שהיית בדרך בשובך אצלנו שכיב רבי אבא דזקן הוה. ואע"ג דמדינא לא חיישינן למיתה כדאמרינן בגיטין (דף כח א) הניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים הכא כיון דבא לימלך היה רוצה לעשות לו תקנה גדולה שלא יהיה בה חשש כלל:

ונפלי זוזי וכו'. וכבר נתבטל שליחותו קודם שתקבלם ואי הוו אנסו להו מינך באורחא תבעו יתמי מיניה: