נימוקי יוסף על בבא קמא לז:

נקנינהו ניהלך אגב קרקע. ויהו שלך בכל מקום שהן דהא קי"ל (קדושין דף כו א) נכסים [שאין] להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות:

כי הא דרב פפא הוה מסיק. הקשה הרא"ה ז"ל דהכא ודאי במלוה על פה מיירי דאילו במלוה בשטר להדרינהו שטרא ותו לא מצטרך למידי ואם כן היכי מצי לאקנויי דהא לית ליה הקנאה כדאמר בבבא בתרא [דף קמז: ע"ש] אמר רב הונא כל דאיתא בבריא פירוש בשום קנין בעולם איתא בשכיב מרע פירוש באמירה בעלמא ופריך הא הלואה דליתיה בבריא ואמרינן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ומוקי לה [שם דף קמח ב] במעמד שלשתן ותי' הוא ז"ל בשם רבו ז"ל דמסיק דהכא לא בעי למימר הלואה גמורה אלא לעסוק בהן למחצית שכר וכדאמר לקמן (ב"מ דף קד ב) לעסקא ולא למשתי ביה שכרא וכיון דלא נתנו להוצאה דינם כפקדון שיכול להקנותה:

אסיפא. מפתן ביתו אי נמי סוף ביתו שהקנה לו זוית אחד:

נפק לאפיה. שהיה שמח שמביא לו מעותיו:

כתב רבינו אלפסי ז"ל הלכתא כשמואל וליתא לדרבי יוחנן בהא:

והיכא דאמר ליה חד לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדריה ניהליה בהדי ההוא פלניא דא"ל ואיתניס פטור מלשלומי דתנן בפרק השואל את הפרה (דף צח ב) אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הרי אני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה:

והיכא נמי דאתנו בינייהו מעיקרא דכל מה דשדר כל חד וחד לחבריה אית ליה רשותא לשדורי ליה בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהכי בהדי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה איתניס והיכא נמי דשדר ליה כתבא לחבריה וא"ל שדר לי ההוא מידי בהדי פלניא ויהבינהו ניהליה לא מחייב באחריותיהו דהכי נהיגי האידנא תגרי וקי"ל בכי הא דמנהגא מלתא היא והכי שדרו ממתיבתא והנ"מ מדעתיה אבל בע"כ לא דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתבינן לעיל:

וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורוכי לאינש אחרינא דיכול למימר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר עכ"ל:

מכדי דרב לא סביר' לך. משמע דהוה שמיעא ליה מיניה דליתא להא דרב:

משכוני נפשך. לבא במקומו לתרץ קושיותיו ולהעמיד דבריו למה לך ואמר לו כן משום דבגמרא הקשו עליה דרב ורב נחמן דחיק נפשיה לתרוצי:

נשבעין ולא משלמין. דנתבע ישבע ויפטר ולא ישבע התובע ויטול. וכתב הריא"ף ז"ל והלכתא כרב נחמן ואפי' אתא חד סהדא דאית ליה מנה גביה ואשתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא סהדא אחרינא מצטרף בהדי קמא ומחייב לשלומי עכ"ל:

הכופר בפקדון ובאו עדים נעשה עליו גזלן וחייב באונסיו. משעת כפירה ואע"פ שלא נשבע ומכאן ואילך אין לו דין שומר חנם אלא חייב באונסיו אם נאנס:

ושכנגדו חשוד. במסכת שבועות (דף מד ב) גבי ואלו נשבעין ונוטלין וזה אחד מהן מי שהיה חבירו חייב לו שבועה והוא חשוד על השבועה נשבע זה שכנגדו ונוטל:

אחד [שנחשד על] שבועת העדות. ואחד שנחשד על שבועת הפקדון. שראינוהו שנשבע על שקר:

ואפילו שבועת שוא. שנחשד בשבועה שאין בה כפירת ממון ורע לשמים הוא ולא רע לבריות נפסל לשבועת ממון ואפי' לרבא דאמר פ' זה בורר (דף כז א) דאוכל נבלות להכעיס כשר לעדות דרשע דחמס בעינן אבל זה שרע לשמים בשביל זה אינו חשוד ולא יעיד עדות שקר מודה הכא שחשוד הוא משום דנהי דעדות שקר לא יעיד הכא שהוא כופר ממון חבירו אנו חושדין אותו שרוצה לגזלו והוא רע לבריות וגם רע לשמים על ידי שבועת שוא הרא"ש ז"ל:

ואם איתא. לדרב ששת דמשעת כפירה נעשה עליו גזלן למה לי דתנן שבועת הפקדון בלא שבועה נמי מיפסיל ליה משעת כפירה ולמה ליה למתנייה גבי הנך דמשמע דלא איפסיל עד שעת שבועה כי הנך הא משעת כפירה אפסיל משום דהוי גזלן:

דקאי באגם. דכי אמר רב ששת כגון דאמרי סהדי דכי כפר בידיה נקט ליה ואיצטריך רב ששת לאשמועינן דאע"ג דלא שלח בה יד דבהיתרא אתא לידיה חשיב גזלן כיון שרוצה לעכבו דליכא למימר דלמא משתמיט אלא באגם דלא ידע אי נאבדה [כלומר ושמא נאבדה] וירא להודות: