נימוקי יוסף על בבא קמא לג:

גמ' שהחזירו. שרצו להחזיר מה שגזלו:

אין רוח חכמים. אין רוח חכמה וחסידות נוחה בקרבו:

הגזילה קיימת. חייב להחזיר:

ל' גמ' [דף צה א] והא אבנט זה היה מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אין לך ונמנע אותו אדם מעשות תשובה באותה שעה אמרו הגזלנים ומלוי וכו' אלמא דאע"פ שהיתה הגזלה קיימת אמרו אין מקבלין דעל אבנט זה נשנית התקנה. [ומשני מאי אבנט דמי אבנט]:

מריש. קורה:

כיון דטריחא וכו'. ומשום פסידא דבירה שויוה רבנן כגזלה שאינה קיימת מיהו דמי בעי אהדורי הואיל והגזלה קיימת בבירה כן פרש"י ז"ל והכי משמע במסכת סוכה (דף לא ב) גבי ההיא אתתא דאתיא ואמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה יתבי אמר רב נחמן פעיתא היא אין לה אלא דמי עצים ומתקנת מריש ואהא דהגזלנים ומלוי ברבית דאמרינן אין מקבלין תמהו כל המפרשים ז"ל דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנין ודנין דיני גזילות כההוא דגזל פדנא דלקמן (דף צו ב) דמסקי' האי גזלנא עתיקא הוא ובעי' דאקנסי' וההיא רעיא דפרק קמא דבבא מציעא (דף ה א) ונרשאה גנב ספרא דלקמן בפרק בתרא [דף קטו א] ונסכא דרבי אבא דשבועות (דף לב ב) וחזקת הבתים [דף לג ב] וטובא איכא בכמה דוכתי ואמרי' נמי בפרק איזהו נשך (דף סב א) דרבית קצוצה יוצאה בדיינין ותירצו בתוספות דלא תקנו כן אלא באותן בני אדם שרוב עסקם ומחיתם נזונים בגזל וברבית ומתפרנסים כך כל ימיהם כי הנך גזלנים ומלוי רביות ומכל כיוצא באלו הוא דתקנו מפני שלא יספיק כל אשר להם וימנעו מן התשובה אבל לא באדם אחר וכן כתב הרא"ש ז"ל עוד תירץ הרא"ה ז"ל בשם רבותיו דהכא מיירי כשבאו לעשות תשובה מעצמם דכיון שכן ראוי לסמוך על ידיהם ודיקא נמי שהחזירו דמשמע בדרך תשובה אבל אם לא באו לעשות תשובה מוציאין מידם בב"ד ונראה דהאי תירוצא צריך לתירוץ ראשון דמיירי שרוב עסקם היה בכך ולא החזירו ועכשיו חוזרין בתשובה דאי בכל החוזר מעצמו אין מקבלים א"כ כל אדם שיגזול יחזור ולא יקבלו ממנו והתקנה תהיה קלקלה וכן נראה דעת הרא"ש ז"ל דכה"ג מקבלין מהם ומוציאין בב"ד אם אינו מחזיר מעצמו:

מה שהשביח מכר והוריש. ושקיל לוקח או יורש כוליה שבחא דהא דגזלן הוי מפני תקנת השבים וכדלעיל:

לבינתא אחריתי. ולא זו היא לבינה הראשונה אלא לבינה אחרת שנצרכה תיקון וגיבול בפני עצמה ומשונה היא מהראשונה דאי אפשר לצמצם: