נימוקי יוסף על בבא קמא לג.

מתני' כל אלו שאמרו. סלע ומנה ומאתים וד' מאות דמי בשתו הן:

אבל צערו. דאגה שנתן אל לבו על בשתו. הרי"ף ז"ל הביא כאן הא דפרק נגמר הדין הוא בפרק ד' מיתות (דף נח ב) אר"ל כל המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה:

ע"מ שתהא פטור. ובגמ' מפרש לה:

גמ' א"ר יוחנן וכו'. מתני' לאו דא"ל נחבל [לחובל] קטע את ידי ע"מ [לפטור אלא נחבל אומר לחובל קטע את ידי וא"ל חובל ע"מ] לפטור כלומר אתה אומר לי על מנת שאהא פטור וא"ל היאך הן וקמ"ל מתני' דיש הן שהוא כלאו אי אתמה אתמוהי חייב ואי בניחותא אהדריה פטור:

יש לאו שהוא כהן. אי אתמה פטור וא"ת א"כ אין החילוק בין אם קטוע אברים או ממונא אלא אם הוא בניחותא או בתמיה אמאי נקט במתני' חיובא גבי קטוע אברים ופטור גבי ממונא יש לומר דאורחא דמילתא נקט דמחיל איניש אממוניה טפי מגופיה כך פרש"י ז"ל עוד כתב הרא"ה ז"ל [והוא מן התוס' והאשר"י] דמש"ה נקט חיובא בגופיה משום דלאו בהן מתמיה איירי אלא בהן בלאו מתמיה ואפ"ה מחייב כיון דמסתמא אין אדם מוחל על ראשי איברים ומצינו הן שהוא כלאו חוששין דלמא הן כמתמיה הוא וחייב אבל קרע את כסותי או אפי' הכני ופצעני דלא חמירי כראשי אברים לא אמרי' הכי כיון דלא בריר לן שאמר בתמיה ממש ולפיכך פטור:

לשמור ולא לאבד. כי יתן איש לשמור וגו' דהפקידו אצלו לשומרו חייב בפשיעה:

ולא לאבד. שאם נתנו לו לשומרו ואמר לו שאם ירצה לאבדו יהא הרשות בידו אפי' אבדו בידים פטור [ולאו למפטרא משבועה לחוד אתא דמאי איריא כשאמר לו לאבד אפילו א"ל תן עיניך בו ותו לא פטור כדאמרינן בב"מ [דף מט ב] עד שיאמר לו הילך ושמור לי]:

ולא לחלק לעניים. דאמר לו על מנת לחלק לעניים אפי' אפסדיה פטור דתו לא דמפקיד נינהו ומאן קא תבע עניים לא מצי תבעי דלכל חד וחד לימא לאו לדידך יהיבנא אלא לאחרינא יהיבנא וקשה למתני' דאמר חייב:

הא דאתא לידיה בתורת שמירה. דכי אתא לידיה בתורת שמירה ונמלך יהיב ליה רשותא למקרעו פטומי מילי בעלמא הוא וחייב אי לא אמר ליה ע"מ לפטור והיינו מתני' דחייב:

הא דאתא וכו'. ברייתא כדאתא לידיה בתורת קריעה דבשעת נתינה אמר לו כן והיינו ע"מ לפטור דמתני' כיון שקודם שנעשה שומר הרשהו לקרוע א"כ אינו חושש אם יקרע וכ"ש אם לא עשאו שומר כלל אלא א"ל קרע כסותי שבור כדי המונח לפניך שהוא פטור כיון דלא אתא לידיה כלל וכן פי' הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל:

רב יוסף. גבאי צדקה הוה:

מיקץ קיץ להו. כך וכך לשבת לכל חד הו"ל כמי שהפקידו עניים עצמן וקרינא בזה לשמור:

סליקו להו פרק החובל הגוזל משלם כשעת הגזלה. דמי עצים ודמי צמר ואינו חייב להחזיר לו את הכלים דקני להו בשינוי:

דמי פרה. כתב הרא"ש בשם רבו ז"ל [בספר האשר"י לפנינו כתוב שאין צריך לשלם אלא דמי פרה דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא סריקא הוי שינוי] דלאו דוקא דמיה ולומר שגוף הפרה קנוי לו בשינוי דלידה וגיזה לאו שינוי הוא בגוף הפרה דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא ריקא ולא הוי שינוי בגוף הבהמה כמו דלא הוי שינוי אם הטילה גללים והשינוי דוקא לגבי צמר וולד הוא ולפיכך ישלם מה שהיה שוה הצמר והולד אז ואע"פ שהר"ז ז"ל כתב דהוי שינוי נמי בגוף הבהמה אין נראין להם דבריו וגם רש"י ז"ל הכי פירשה דדוקא הולד והגיזה קני בשינוי ומשלם מה שהיו דמיהם והעודף ששוה עכשיו יותר הוא שלו: