נימוקי יוסף על בבא בתרא ע.

אמר המחבר [ומספקא] לי אי אמרינן דוקא בההוא דקרו ליה הכי דמשמע שהיו מדברים עליו ומחזיקין עליו בעשיר וההוא ודאי הוא דעביד הכי אבל איניש דעלמא שהודה שחייב לפלוני נאמן וראיתי אחר כן דבכל גוונא מיירי וטעמא דלא משוה נפשיה עבד לוה לאיש מלוה. ע"כ:

הורתו שלא בקדושה. שנתעברה בת מר שמואל ממנו מעובד כוכבים ששמו איסור ונתגייר קודם לידתו דרב מרי והוה לידתו בקדושה וכיון שהורתו שלא בקדושה אין אבות לעובדי כוכבים ולאו בר ירושה הוא וגם איסור לא שייך למימר ביה דין ירושה ולא דין מתנת שכיב מרע דמתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן שהרי אינה חלה עד לאחר מיתה כירושה:

אי אגב ארעא לית ליה ארעא ואע"ג שהיה יכול לקנות קרקע כל שהוא או לשכור וכדתניא (ב"מ דף יא:) ומקומו מושכר לו אפשר דרב מרי בי רב הוה ואיסור לאו גברא רבה הוא ולא היה חושש רבא דליקנינהו אלא בהקנאות הרגילות:

שלח לי לא אזילנא. כדי שלא יהיה במעמד שלשתן דאי הוה אזיל אמאי לא הוה עביד מנכסי מאי דאמר ליה ומיהו מסתברא דאי הוה אזיל ואמר אין רצוני ליתן לו לא היה קונה אידך דמעמד שלשתן לא משמע אלא מרצונו של המתחייב כך מצאתי בנימוקי האחרונים ז"ל:

איקפד רבא. על דאגמרו לאיסור דלודי שאלו מעות שהם ביד רבא אין לו שום זכות בהם לרב מרי קודם שיבואו לידו ואע"ג דאמרינן במסכת קדושין (דף יח.) דהיכא דלידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו אם יחזור יש שפירשו דהיינו לעשות לפנים משורת הדין אבל מי שרוצה שיקוב הדין את ההר אינו עובר כלל:

שייר קרקע כל שהוא וכו'. ה' דיניהם מתחלק בין כתבו כל נכסיהם ולא שיירו כלום ובין שיירו אפי' כל שהוא:

שכיב מרע. דתנן כתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר אלא משהו בקרקע בין מטלטלין משום הך מועט מתחלק דינו דעכשיו ששייר הויא מתנתו מתנה גמורה ואם עמד מחליו אינו יכול לחזור בו ובלבד שקנו מידו כדפירש במתניתין וכדמוכח בסמוך דהא כמתנת בריא חשבינן ליה ואם לא שייר חשבינן ליה כמתנת שכיב מרע ואם עמד חוזר דאמדינן דעתיה לא יהיב איניש ממונא לאחרים ושימות הוא ברעב:

עבדו דתנן דבכלל כל נכסיו הוי גוף העבד והקנהו לעצמו והוי כאילו אמר לו הרי אתה של עצמך וזהו גופו של גט שחרור אבל שייר קרקע כל שהוא או מטלטלין כדמסיק לא יצא לחירות דאותו גט אינו כורת לגמרי דעדיין יש באותו גט זכות לאדון שממנו יביא ראיה ששייר לעצמו כל שהוא ודומיא דגט אשה שהוא כריתות גמור בעינן:

לא עשאה אלא אפוטרופא. כדפירשתי לעיל שלא נתכוין אלא שיכבדוה אבל אם שייר משהו לבנים אמרינן מתנה גמורה נתן לה:

בניו היכא דכתב לאשתו קרקע כל שהוא דהשתא חלק כל נכסיו בין אשתו ובניו ואמרינן דמחלה כתובה ואבדה אבל אם שייר קרקע כל שהוא או מחובר לקרקע שלא חלק לא אבדה כתובה כדאמרינן לעיל מיגו דנחתא אדיקלא נחתא נמי לכולהו נכסי וכתב הרי"ף ז"ל דכי היכי דמחלה כתובה בכתב לה קרקע כל שהוא הוא הדין אם כתב לה מטלטלי כל שהם דהשתא הא תקינו רבנן בתראי למגבה כתובה ממטלטלין ואם כן אפילו לכתובת אשה הוי שיור והוא הדין שאם הניח מטלטלין כל שהן שלא חלק דלא אבדה כתובה: