נימוקי יוסף על בבא בתרא ע:

מברחת. אשה שרוצה להנשא ולהבריח נכסיה מבעלה כדי שאם תתאלמן תחזור על אותן נכסים וכדי להבריחם נותנן לאחר והוו כנכסים שאין ידועים לבעל ולא קנינהו בעל ולא מחבל מתנה כדאמר רב נחמן בפרק האשה שנפלו לה וכו' (דף עט.) לא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני ואפילו במקום בריה נפשיה חביבא ליה והני מילי בכתבה כל נכסיה אז הויא שטר מברחת ולא קני מקבל מתנה וחוזרת היא כל היכא שתרצה אבל שיירה לעצמה כל שהוא מתנתה מתנה וזכה בה מקבל:

אמר המחבר והוי יודע דהא דתקון רבוותא בע"ח וכתובת אשה גובה ממטלטלי דיתמי הנ"מ כשהם בעין ברשות יתומים אבל אם מכרום או נתנום אינה טורפת מהם דלא עדיפא תקנתא דרבוותא מהיכא דשעבד לה בפירוש מטלטלי דכל היכא דלא כתיב ביה אגב אינם גובין מן המשועבדין. ע"כ:

אמר מטלטלאי לפלניא וכו'. בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע:

בר מחיטי ושערי. שאין שם מטלטלין להם אלא תבואה וכל שכן ריחים שתשמישן במקום קביעות וכל מטלטלי משמע כל דבר שצריך לטלטלו ממקום למקום לפעמים בר מריחים התחתונה שהרי במקומה מתקנין אותה:

כל המטלטל. שאפשר לטלטל בשום ענין כמות שהוא משמע:

מי שאומר כל קרקעותי לפלוני אם העבדים בכלל אי משמעות הלשון שיקראו עבדים בכלל קרקעות אבל למימר אם יש להן דין קרקעות או דין מטלטלין הא קי"ל בפ' יש נוחלין כרב נחמן דאמר אין גובין מן העבדים דדין מטלטלין יש להם ואין בע"ח היוצא על היתומים גובה מהם אבל בעיין הכא לא איפשיטא ולא פשטה ליה מהא דרב נחמן דאפשר דלגבי שעבוד הוא דהוו כמטלטלי משום דאפשר לאברוחינהו לפיכך לא סמכה דעתיה דמלוה עלייהו ולענין אחר נמי מצינו שיש להם דין מקרקעי כמו בדין תורה גבי אונאה (ב"מ דף נו:) ולענין שבועה דאין נשבעין עליהם (שבועות דף מב:):

אמר המחבר והיכא דאמר מקרקעי ומטלטלי היה מסופק הרא"ה ז"ל אם יהיו עבדים בכלל ממה נפשך או כיון דנייד אינו נקרא לא מקרקעי ולא מטלטלי הלכך לא קנה עד שיאמר נכסי הריטב"א ז"ל גם בהא לא איפשיטא ולא קנה עבדים דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

אמר נכסי לפלניא מכל הני שמענו אלו דברים שהם בכלל נכסים ואם אמר נכסי לפלוני כל אלו בכלל ואפי' מטבע שאין נקנה בחליפין נקנה אגב קרקע ושטרי נמי אי אמר כשמחזיק חברו קני אגבן שטרות דאית ליה במקום פלוני הם ושעבודן קנה ומיהו אגב וקני בעי וכדפירשנו ומהא שמעינן שהמוכר או הנותן כל נכסיו השטרות בשעבודם הם בכלל כיון דבכלל נכסים מקנה השעבוד מטעם נכסים שאין להם אחריות וכו' משמע דהשעבוד מיקרי נכסי הלכך אע"ג דלא פירש שטרות ושעבודן אלא כל נכסיו סתמא השעבוד בכלל וכדפירשתי ומיהו לכתחלה צריך לומר כן דאגב וקני בעינן כדמסקינן בפ"ק דקדושין (דף כז.) וכן לעיל בפרק הספינה [דף עו:]:

אמר המחבר ותמיה לי שהרי בשני שטרות הוו הן ושעבודן וה"ה המוכר שטרותיו לחבירו צריך שיאמר הן ושיעבודן ואם לא אמר לא קנה אלא הנייר כדפירשתי לעיל גבי פירות דקל ומאי שנא נכסי ונראה לי לחלק בין הפורט שטרותיו לבד ובין המוכר נכסיו:

[וכן כתב לעיל בריש פרק הספינה ע"ש [בסי' תשעט] ובסמוך יתבאר עוד]:

מעלין. ששמין כמה שוין ויפדם לומר שהם קדושים:

ס"ת מאי. מי אמרינן דדמי לתפילין או דילמא תפילין שהם מלבוש הם בכלל נכסי אבל ס"ת שהוא דבר חשוב יש לו שם לעצמו ולא כיילי ליה אינשי בכלל נכסי אע"ג דודאי נקנה מטעם נכסים שאין להם אחריות בין במשיכה בין באגב קרקע אבל בסתם נכסי לא משתמע וסלקא בתיקו:

אמר המחבר תיקו ודוקא בס"ת אבל שאר כתבי הקודש הרי הם בכלל נכסים. הריטב"א ז"ל:

אמיה דמר זוטרא כו' מברחת. שרוצה לינשא וקודם לכן מברחת נכסיה ונותן לאחרים כדי שיבואו לידה כשתתאלמן או תתגרש ורב ביבי טעה שהיה סבור דכיון דאמרה בפי' שנותנה לבנה משום דבעיא לאינסובא שהיה דעתה לומר דכיון שאנשא לא אצטרך להם הלכך יהיו שלך ואע"פ שעכשיו שנתגרשה היתה צריכה להם פנים חדשות הוא דבאו לכאן אבל המתנה מתנה גמורה היתה ולא סליק אדעתיה למידן הך מתנה כדין מברחת וא"ל רב הונא דאדרבה בכי האי גוונא שפירשה ליכא מאן דפליג דמברחת היא ואין מתנתה מתנה כלל:

אמר המחבר והיכא דמברחת לא חזרה בה בחיי בעלה ומתה הבעל יורש אותם ומיהו פירות שאכל מקבל מתנה הרי הם שלו דודאי יהבינהו ומחתינהו ניהליה וזו היא מתנה שנתנה לו אבל פירות שלא אכל אפילו הם תלושים חוזרין לה עם הגוף ומי שרצה ללוות ונתן כל נכסיו לאחרים קודם שהלוה כתב ר"ת ז"ל שזוכה מקבל מתנה ואין בהם דין מברחת שלא אמרו חכמים ז"ל אלא גבי אשה דאפשר שתברחינהו מבעל מדלא זכי בהו מקבל מתנה דהוו כנכסים שאין ידועים לבעל אבל לגבי מלוה אם אתה אומר שלא זכה מקבל מתנה הרי נשתעבדו לבעל חובו שהלוה לו אחרי כן ומה הועיל במתנתו אלא ודאי מתנה גמורה היא וכן כתבו הגאונים ז"ל: