נימוקי יוסף על בבא בתרא נ:

כיון דקים ליה בגויה סביר וקביל. איכא דמפרשי דדוקא דידע לה דהכי הויא ולא סגיא בשמכירה והורגל בה ושנאמר דמסתמא ידע ליה ומיהו אם א"ל בית כור עפר שיש לי במקום פלוני ואין שם שיעור שיקרא בית כור אע"פ דקאי בגווה וחזי ליה כו' לא קני עד דא"ל בסמנים ומצרים וזה אי אפשר דאי ידע לה מאי קאמר והא עשרים אמר לי ומיהו אפשר דה"ק הייתי סבור שלחשבון עשרים גריוי מכרה לי והדר ליה אדרבה איהו אמר לך דעדיפא כעשרים אמר לך והיינו בכל ענין שא"א לנתקו לענין הלשון שהזכיר וכגון נמי אם הראה לחבירו כוס של עץ וא"ל קנה לך כוס זה של זהב דחזי ליה מצי למימר ליה דעדיף ליה כשל זהב אמרי לך אבל גבי פרדס אמרינן דבעינן דמתקרי פרדס ואע"ג דקאי בגויה דהוי כעין פרדס זה וטעמא דשאני התם דמצי למימר לוקח הייתי סבור כי אמר לי פרדס דבעי למימר שיעשה שם פרדס הריטב"א ז"ל:

תניא אם נפל הגורל בכל חלק לאחד ואחד לא מיבעי למימר דקנו כולם אלא אפילו לא עלה הגורל אלא לאחד מהם קנו כולם ואע"פ שלא החזיק בשום ענין דין תורה שהגורל קנה וכגון שהם שני אחים דודאי כיון שעלה הגורל לאחד מהם החלק האחר של חברו הוא ואפילו בשלשה אחים אפשר לומר כגון שבררו ביניהם החלקים ואמרו אם חלק זה יעלה לראובן חלק זה יהיה לשמעון וזה ללוי או איפכא או אם זה יעלה לשמעון או זה ללוי יהיה זה של ראובן כה"ג כיון שעלה גורל לאחד מהם קנו כולן וכן אם נפל הגורל לאחד מהם קנו כולן זה בחלקו שעלה הגורל והשנים בשני החלקים הנשארים שיוכלו לחלקו ביניהם הן בשומא ועילוי דמים הן בגורל ואין רשאין לכוף לזה שנפל לו חלקו בגורל לומר כיון שעדיין לא עלה גורלנו נחזור ונחלק כולנו בשומא ובעילוי דמים או בדרך אחרת ופירש טעמא משום דכיון דאשכחן בחלוקת הארץ דגורל עדיף הוא הדין הכא ואע"פ שאין שם אורים ותומים וכל ישראל והגורל היה חולק במשפט האורים מכל מקום הכא איכא נמי טעמא דבההיא הנאה שגמרו בעצמם שיהיה חלק זה של זה וזה של זה ונתרצו זה לזה בההיא הנאה גמרי ומקני ודעת התוס' והרב רבינו שלמה ז"ל דלאו דוקא בקרקעות אלא הוא הדין במטלטלין דההיא הנאה נמי חשוב כאילו משך: