נימוקי יוסף על בבא בתרא נא.

איתמר [כו'] בטלה מחלוקת ואפילו חלקו בב"ד בין קרקע בין מטלטלין ואע"ג דאמרינן באלו מציאות (דף לא:) דלא הדר דינא היכא שחלק אחד מן השותפין קמי שלשה הדיוטות או [בי תרי] מגו תלתא היינו טעמא משום דמעיקרא אדעתא דכולהו נחית לחלוק ולברר לכל אחד חלק חברו אבל הכא חלוקה בטעות היתה והדרא וממעשה דאיסור ורב ספרא באלו מציאות (שם) שחלק אחד בלא רשות חברו עסקא דהוו להו בהדי הדדי ומהא דאמרינן בהאיש מקדש [מב.] גבי יתומים שבאו לחלוק קרקעות ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה משמע דאין חלוק בין עיסקא למקרקעי דכל היכא דפליג חבריה באפי תלת וכדפי' קם דינא אבל מעות דלא צריכי שומא כ"ע מודו דלא צריך ב"ד והא דאמרינן גבי איסור ורב ספרא מאן פלג לך אע"ג דהוה בב"ד משום דקיימי כולהו במתא כדאמרינן הני תלתא דקיימי אין מעשיהם כלום הא כל היכא דלא הוה במתא ופלג בבי דינא ודאי חלוקתן קיימת אפי' לגבי השלישי היכא דליכא טעותא בהשואת החלקים ובדמי:

איתמר הוברר הדבר שזכה כל א' בחלק הראוי לו ונמצא שלא לקחו זה מזה כלום וכיון דכן על כולם לפרוע חוב אביה' ומשום חלוקה לא אסתלק מקרקעי מבע"ח הלכך חוזרין וחולקין הנשאר בין כולם בשוה:

י"א מכאן שהמוכר שדה לחבירו ובא [נגזל] והוציא מידו מקצתה המקח קיים בשאר דהא הכא שני אחין שחלקו ואמרינן מקמצים וקסבר שמואל לקוחות הן ואפילו בלוקח ומוכר דעלמא מדאקשינן עלה מהאי דכור בשלשים ואפילו רב לא פליג אלא מטעם יורשים הוו אלמא אע"ג שנתמעט חלקו וא"א להשלים לו אינו יכול לומר בטלה מחלוקת וכ"ש כשטרפה בע"ח למקצתה שהמקח קיים בשאר והוי כאילו שטפה נהר דהא בע"ח (פסחים דף ל:) מכאן ולהבא הוא גובה אבל הריטב"א ז"ל סובר שהגוזל שאי אפשר לסלק במעות איגלאי מילתא למפרע שלא חל המכר על הגזול כלל והוי דינו כאילו נמצא חסר ממש וכן דעת רבו הרא"ה ז"ל:

וטרף חלק אחד מהם. מכאן נראה ראיה להרמב"ם ז"ל שכתב המלוה לחברו על ידי שני ערבים שגובה מאיזה מהם שירצה הכל דהא הכא נכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה ומדין ערבות גובה מאיזה מהם שירצה כן הוא בתוספות בדברי רבותינו ז"ל ואע"ג דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה כדאמרי' במס' ביצה (דף לח.) דבדרבנן דוקא הוא דאמר יש ברירה והכא אפי' בירושה דאוריי' אמרי' יש ברירה תירץ ר"ת ז"ל דשאני הכא דלאו מטעם ברירה ממש הוא דקאמר ולאו יורשין ממש הוו דהא ס"ל לרב דלקוחות הן כדאמרינן לעיל בפ' המוכר את הבית [דף סה.] דיש להם דרך זע"ז משום דמוכר ס"ל דבעין רעה מוכר אלמא דלקוחות הן אלא משום דשמא על דעת כן חלקו שאם יבא בע"ח ויטרוף חלק אחד מהם שתתבטל חלוקתן וידוע הוא דבע"ח יטרוף מאיזה מהם שירצה כדאיתא בירושלמי פרק מי שהיה נשוי [הלכה ד] כשם ששני שטרות היוצאים על שדה אחת שודא דדייני כך שטר אחד היוצא על ב' שדות שודא דדייני:

ושמואל אמר ויתר. הפסיד חלקו ואינו חוזר על אחיו:

כולן לקוחות הן. כלקוחות דמו ולא אמרינן ברירה ואמרינן שכל אחד חלק שהגיעו היה ראוי לחבירו וכאילו קנאו ממנו הוא בלא אחריות כאילו פירש כל אחד לחברו שאינו מקבל עליו אחריות ואע"ג דקי"ל גבי מוכר סתם שמקבל עליו אחריות הני מילי גבי מוכר דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל הכא ניחא לכל חד מינייהו שלא יהא אחריות על חבירו:

והלכתא בכל הני שמעתתא. דבא להם אח או בעל חוב בטלה מחלוקת כרב (ומקמצין ביניהם) וחולקים בגורל והוא הדין נמי אם טעו וחלקו שדה שגזל אביהם ויוצאה מתחת ידם דהא נמי חלוקה בטעות הואי ושמעינן מהא דאחין שחלקו יורשים הם ואין מחזירין זה לזה ביובל:

עשרים סלעים. הם פ' דינרין ושלשים סלעים הם מאה ועשרים דינרים נמצא דמנה היא מילתא מציעתא והכי מסתברא למדין האי קרקע הא דנקט ג' משום שהם ב"ד הבאים לשום קרקע למזון האשה והבנות: