נימוקי יוסף על בבא בתרא לט.

[א"ר פפא כו']. ואשמועינן ר"פ שצריך למכתב לו אליבא דרבנן קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה בפירוש ואי לא כתיב ליה הכי בפירוש לא קנה כלל וכדמפרש רב אשי בסמוך ואי נתן לו מעות הוי מקח טעות וחייב להחזיר לו המעות וזה יחזיר לו השטר שהרי ודאי עיקר מקחו היה על השעבוד דאנן סהדי שלא היה בדעתו לקנות הנייר לבדו והיינו דהוי קשיא ליה לרב כהנא אמאי לא קנה כיון דאנן סהדי שלא היה בדעתו לקנות הנייר לבדו לצור ע"פ צלוחיתו וא"ל דאין לצור ולצור כלומר דאה"נ דמתוך לשונו לא משמע שמכר השעבוד אלא הנייר בעלמא (וכו') [וכיון] דלאו דעת הקונה בהכי מקח טעות הוא ואפילו הנייר לא מכר וכדאמרן:

אמר המחבר לצור ולצור כיון דהוה ס"ד דרב זביד (הויא) שהכוונה והלשון היה לומר משום שעבוד השטר לפיכך השיב לו דאדרבה כיון שלא הזכיר אלא קני לך האי שטרא לצור נתכוין ולצור משמע עד דיכתוב ליה וכל שעבוד דאית ביה (הרשב"א ז"ל) זהו כפל הלשון [ומיהו] אעפ"כ אנן סהדי שלא נתן הלוקח מעותיו אלא על השעבוד והו"ל מקח טעות וחוזר הריטב"א ז"ל בשם כל רבותיו ז"ל וכן פירשו קצת הראשונים ז"ל ועיקר [וכן] שכיב מרע שנתן שטר חוב צריך שיתן אותו הוא וכל שעבודו בפירוש דאע"ג דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין היינו בדבר שאפשר להשמע כן אבל כאן הא אמרנו דלצור ולצור משמע והיינו שמצינו דשכיב מרע שאמר כל נכסי לפלוני שזכה בשטרות (ב"ב דף קנ:) דשטרי איקרי נכסי וידוע שדעת בעל השטר בשטרו משום שעבוד הוא דחשיב ליה הלכך כיון שאפשר לישמע כן ושכיב מרע רוצה לקצר דבריו וליתן בלשון כולל נכסיו הקלו עליו שיהא כמפרש כמו שהקלו עליו בגט [דמסוכן (גיטין דף סה:) ומפרש בשיירא שאמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין אע"ג [שם דף סו.] דבריא שאמר כן אין כותבין כל שלא אמר כתבו ותנו דרוצה לשחק בה ה"נ בריא שאמר כל נכסי לפלוני אין שעבוד שטרות בכלל] מאחר דאין נכסי הלוה קנויין לו השעבוד אינו בכלל נכסים [של המלוה וכדקי"ל (פסחים דף לא.) אקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה ולא כלום] לפיכך לא מהני בבריא עד שיתן אותו וכל שעבודו בפירוש ולא מקילינן ביה דליהוי במשמעות נכסיו ולענין דינא הסכים הרשב"א ז"ל דכ"ש שהאומר נתתי או שעבדתי נכסי מקרקעי ומטלטלי אין שטרות בכלל שאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ל מקרקעי ושאר נכסים וכל שעבודן. הריטב"א ז"ל וכל רבותיו ז"ל:

אין אותיות נקנות במסירה. לבד שהרי לא מסר לו הנכסים המשועבדים אלא ניירא בעלמא הוא דמסר ליה ועיקר הקנין משום השעבוד הוא הלכך אין נקנין אלא בכתיבה ובמסירה שהמוכר מוסר השטר ביד הלוקח כדקי"ל (ב"ב דף פו.) דברים שדרכן להגביה לא קנה אלא בהגבהה ומיהו נראה דהכא אלו מסרו במסירה בעלמא דהיינו אחיזת השטר בעודנו בקרקע קנה נמי וכ"ש שקנאו במשיכה מפני שאין השעבוד שבו בר משיכה ובר הגבהה ואין עיקר קנייתו אלא משום השעבוד הלכך נקנה אף במסירה וכל שכן במשיכה והגבהה זו היא סברת הרמב"ן ז"ל וכתבו האחרונים ז"ל שהיא נכונה ואמימר גמרא היא בידו מרבותיו ורב אשי אמר דסברא היא משום דאותיות מילין נינהו לגבי הלוקח משום שלא נכתב השטר על שמו ולא נתחייב לו הלוה בשטר זה אבל כשיכתוב לו בשטר קני הוא וכל שעבודא דאית ביה לא מיקרי מילי שהרי אמרה תורה שמוכרין ומשתעבדין בשטרות ומדאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא צריך למיכתב ליה וכו' אע"פ דאיכא קנין כסף ומסירה משמע דבעינן כתיבה ואע"ג [דיכול להקנות לו קרקעות המשועבדים לו בכסף] דקרקעות משתעבדי בכסף במקום שאין כותבין ואפילו במקום שכותבין אם עשה לו שדהו אפותיקי א"צ שטר (שמעינן דאין אותיות נקנות בכסף ומסירה) וכתב ה"ר יוסף הלוי דאף בקנין ומסירה לא מיקניין אלא דוקא בכתיבה ומסירה ואע"ג דקנין עדיף משטר כגון המטלטלין דמשתעבדי בקנין ולא בשטר דלאו בני שטרא נינהו וכתב ה"ר יונה זצ"ל כוותיה ויהיב טעמא למילתיה משום דקנין מאי עבידתיה שהרי אין אדם יכול להקנות לחבירו קרקעות המשועבדים לו כיון דעכשיו אינו שלו דהא אינו יכול להקדישן דקי"ל כרבא דאמר (בפסחים דף ל:) בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אלא ודאי מכירת שטרי בכתיבה ומסירה מתקנת חכמים היא שיוכל אדם למכור את חובו כדמוכח בפרק מי שמת (דף קמד.) ותקנו דכיון שצריך למימר ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה [צריך שיהיו דברים נכתבים ולא שיאמר לו כן על פה דמילי במילי לא מיקניין ומן הטעם הזה לא סגיין בכסף ולא בקנין דהא אע"פ שיש שם כסף וקנין צריך הוא לומר הוא וכל שעבודו ואם אינו כותב כן] הוו מילי במילי בין בכסף בין בקנין [אע"ג דעדיף] טפי מכתיבה ותדע דלאו מדינא הוא אלא תקנתא דהאיך כתיבה היא אף על פי שאין קרקעות ללוה אלא מטלטלין ומטלטלין לא מיקניין בכתיבה ולפיכך אמרו (ב"מ דף כ. וכ"מ) המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול לפי שאין המכירה מן התורה וכתב הרשב"א ז"ל דבעי מסירת הנייר מקמי כתיבת השעבוד משום דשעבוד לבדו אינו נקנה קודם שיזכה בשטר החוב כיון דהשעבוד לא מהניא לגוף הנייר (וכתב הנייר) ואע"פ שמוסרה לו אח"כ כיון שלא קנה בשעה שמסר לו שטר הכתיבה השתא במה יקנה הלכך צריך שימסור לו שטר החוב ואח"כ יכתוב לו שטר השעבוד ומיהו אותיות נקנות אגב קרקע בלא כתיבה ומסירה כלל ובלבד שיאמר קני לך אגב קרקע זה שטר זה וכל שעבודו וכדמוכח השתא בסמוך:

ולא. תלמודא מתמה עליה דרב אשי דאמר דמילי במילי לא מקני ובעי לאוכוחי דהשטר קנוי ללוקח כל היכא שהיה בדעת המוכר להקנותו דקס"ד דמשום שאמר לו קני לך הוא וכל שעבודא נקנה השטר בכ"מ שהוא שיקנה כשיאמר לו במילי ותירץ תלמודא דלא מקני השטר אלא אגב קרקע דקניאתא אלימתא היא ולא מילי:

שני שטרות הן. חלוקין זה מזה:

חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. ואע"ג דלכאורה משמע דלא נפקא ליה מידי אם יכתבו לו שטר דמה נפשך אי מתנה הוא הא אינו חייב באחריות הואי מכר [דף מא:] אפילו לא כתב לו נמי גובה מנכסים משועבדין מ"מ אינו כן דחוב הוא לו השטר דאית ליה בשיודעין שנכסיו משועבדים משום דמתזילי נכסיה דאמרי נתן קרקעותיו או מכרן דאע"ג דבעדים נמי איכא קלא טפי איכא בשטר ועוד דבשטר משתעבד בלא העדאת עדות ואם אין שם שטר צריכים להעיד בפני ב"ד ובפני המוכר כשיבא לגבות הלכך אין להם להעיד על שעבודו [בשטר] אלא במצותו וכדאמרינן בעלמא (ב"ק דף קיב:) יבא בעל השור ויעמוד על שורו [ואם עברו וכתבו אין בשטר כלום] ועוד י"ל שחובה היא לו שלא יהא נאמן [לטעון עיינתי בחושבנאי ולא פש לך גבאי ולא מידי וכי ליכא שטר שמא [לא] יזדמנו לו עדים ויהא נאמן לטעון כך במגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי ובשטר שיש בו אחריות שצוה אותם המוכר לכתוב את השטר ונאבד או נמחק קי"ל [דף קסח:] דאין העדים יכולין לחזור ולכתבו] אפילו לרב דאמר [לעיל דף מא:] המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדין דעדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושים שליחותן משום דאין ראוי להעיד בשטר שלא במצותו על דבר העתיד לגבות והכי אמרינן בפרק זה בורר (דף כט:) מטלטלי ואיתנהו בעינייהו מר זוטרא אמר לא כתבינן כיון דמחסרי גוביאנא אבל בשטר מתנה או בשטר שאין בו אחריות כיון שכבר זכה זה במקחו ואין סופו לגבות מן המוכר כלום [אם נאבד או נמחק] יש להם רשות לכתוב שטר שלא במצותו ובכה"ג הוא הא דקי"ל בפ' גט פשוט (דף קעא.) כותבין עשרה שטרות על שדה אחת וא"ת היכי אמרינן דאינו חוזר בשדה והא קי"ל (קדושין דף כו.) דבמקום שכותבים את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר וי"ל דהתם איירי בשטר קנין והכא שטר ראיה הוא א"נ ההיא בכסף אבל [הכא מיירי] כשזכה בחזקה וכיון שהחזיקו בתוכה גמר ומקני וזה נכון ויש לתמוה כיון שזכו העדים בשדה זו ללוקח כיון שאמר זכו אח"כ איך יהיה כח בידו לחזור ממה שאמר כתבו אחר שהחזיקו וזכו בו על דעת כן וכתבו התוס' דהלוקח יכול נמי לחזור בו אם ירצה וגם המוכר ה"ק ליה אם תרצה בזביני בלא שטר מוטב ואם לאו אחזר לך מעותיך דחזקה אינו מקנה לו השטר (בעל השטר) בע"כ דה"ל כקנין דברים וכתב ה"ר יונה זצוק"ל דלענין חיוב אחריות אינו כן שאם אמר לו לך חזק וקני בשדה זו (ואתה חייב) באחריות אפילו במתנה כיון שהחזיק על דעת כן בשדה נתחייב זה באחריותו ואינו יכול לחזור בו: