נימוקי יוסף על בבא בתרא לח:

המוכר את הספינה. סתם מכר את התורן שהוא העץ הנקראת ארבור"י בלע"ז שנאמר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך:

נס. ויל"א בלע"ז שנאמר שש ורקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס:

עוגין אנקרי"ש בלע"ז כדתניא רבי חייא אלו עיגונין שלה שנאמר הלהן תעגנה וגו':

המנהיגים רימו"ש בלע"ז כדאמר ר' אבא אלו המשוטין שלה שנאמר אלונים מבשן עשו משוטיך דכל הני תשמישי ספינה דוקא נינהו אבל עבדים ומרצופין ואנתיקי אע"פ שבאין בספינה או הם משתמשים בה אינם נמכרין עמה ומילתא דפשיטא היא אלא דאתא לאשמועינן דבזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה אפילו הני מכורים:

העבדים הם קנויים לעשות צרכי הספינה. מרצופין הם כלים של עור לשאת בהם הסחורה:

האנתיקי היא הסחורה:

גמ' אסכלא. כבש והוא בלשון יון ועושין בעץ עבה שליבות חקוקות לעלות בו:

ובית המים. הוא בור המים שבתוכה שנותנין בו מים מתוקים לפי שמימי הים מלוחין ונראה דאלו דוקא הוא דקנה שהם לספינה כתורן ונס אבל הביצית שהיא הדוגית הקטנה שמטילין לים להוציא הסחורה ליבשה לפי שאין הספינה יכולה להגיע לארץ שמפני כובדה היא נכנסת במעמקי ים אינה נמכרת על הסתם דדמי לעבדים שאע"פ שהן תשמיש לספינה ראוים הם לעצמם ולשמש לדברים אחרים שאינם תשמיש מיוחד לספינה והוא הדין הדוגית ומ"מ בזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה נראה ודאי דלא עדיפי מאנתיקי שנמכר עמה:

[ספינה נקנית] הא דאמרינן דספינה במשיכה וכן בבהמה לא דמו אהדדי דאילו ספינה דוקא בסימטא או בחצר של שניהם אבל ברשות הרבים מקניא שפיר במסירה כדבעינן למימר קמן אבל בהמה אינה נקנית אפילו ברה"ר אלא במשיכה וכגון שימשכנה מרה"ר לרשותו כדגרסינן פרק האשה נקנית [דף כה:] דריש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה פי' ולא במסירה דקאי כרבנן דברייתא דתניא וחכ"א אחד זה ואחד זה במשיכה כלומר בין דקה בין גסה דפליגי אמתני' דקתני בהמה גסה נקנית במסירה וכו' כדאיתא התם וכ"ש שאר מטלטלין שאין נקנין אלא במשיכה דמשנה שלימה שנינו [דף כו.] נכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה:

סימטא. כמו מבואות קטנים הפתוחים לרה"ר ורשות לאדם לשבת שם והרי הוא ברשות העומד שם לקנות במשיכה כאילו הוא רשותו דזימנין דדחקי [בני] רה"ר ועיילי להתם ולפיכך אינו לא רה"ר ולא רה"י הלכך כל הדברים הנקנין במשיכה בלבד צריך שימשוך אותם מרה"ר לסימטא דרה"ר אינודף קונה לו כיון דאינו רשותו ורבי ורבנן לא פליגי היכא דא"ל לך חזק וקני. אלא כשאמר ליה לך משוך דרבנן סברי כיון דא"ל משוך הרי הקפיד מוכר שלא יקנה אותה אלא במשיכה כדי שיוכל לחזור בו עד שימשכנה והלכתא כוותייהו אבל היכא דאמר ליה לך חזק וקני כ"ע אית להו דאביי ורבא דברה"ר קני במסירה וא"ת אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דהלכתא כאביי ורבא דמסירה קונה ברה"ר והלכתא כדדרש רב בקמחוניא [בהמה גסה נקנית במשיכה ולא במסירה] דסבר כרבנן דפליגי אמתני' דתני בהמה גסה נקנית במסירה ומסתמא מתני' ברשות הרבים מיירי דמסירה אינה קונה בסימטא דרשותו של מוכר מבטלת תפיסתו וסימטא כרשותו דמי כדפירשתי ויש לומר ולחלק בין ספינה שמשיכתה קשה ואין דרך למשכה. לבהמה שמשיכתה קלה [ואביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה בר"ה דוקא בדברים הכבדים כספינה וכיוצא בה אבל דברים הקלים ובהמה לא מקנו אלא במשיכה וכדדרש רב ולא פליגי] ומדאמרינן דבלך חזק וקני כ"ע לא פליגי דקנה במסירה ברשות הרבים שמעינן שאין צריך שימסור אותה המוכר מיד ליד אלא יאמר לו המוכר לך חזק וקני והלוקח אוחז בה וקונה אותה במצותו והא דאמרינן בפ"ק דב"מ (דף ח:) מאי לשון מסירה כאדם המוסר דבר לחברו ובמציאה ובנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני לאו למימרא דבעינן מסירה מיד ליד אלא ה"ק כל מסירה היא במצות המקנה (ובהכי ליכא מתני') [ובהני ליכא מקנה] ופשיט הוא כדאמרן מהכא מדאמרינן לך חזק ולא אמר תא חזק ומדפירש הר"ש ז"ל ספינה במסירה ברשות הרבים כגון רקק מים משמע שאינו קונה אותה במסירה אלא כדרך משיכתה שהיא מונחת על המים או ברקק מים וכן כתבו אחרים דבמשיכה אינה נקנית אלא בכהאי גוונא שהיא מונחת על רקק מים אבל אם היתה מונחת ביבשה אין דרך למשוך ולגרור אותה אלא צריך שיגביהנה:

וקי"ל כרבנן דרבים הם וכדפסק מרימר בסמוך: