נימוקי יוסף על בבא בתרא לה.

מתני' [לא את הבור כו']. מי שמכר ביתו וכתב לו עומקא לא קנה בור ודות שאין תשמישם דומה לתשמיש בית אלא לשאוב מים בלבד עשויין ולא משתמעי בכלל בית עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא כדאמרן לעיל ואהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא וכיון שנשאר לו למוכר זה הבור והדות צריך ליקח לו דרך ממי שלקח ביתו דסבר ר"ע מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו כלום אפילו דרך וחכמים אומרים א"צ דמוכר בעין רעה מוכר ושייר כל אשר צריך לו לבורו וכן כשמכרן לאחר הבור והדות והשאיר לו הבית א"צ הלוקח ליקח דרך ללכת לבורו ולדותו דהא סבר ר"ע דמוכר בעין יפה מוכר ומכר לו כל מה שצריך לו דהיינו דרך וחכמים סברי דמוכר בעין רעה מוכר הלכך לא מכר לו אלא דוקא בור ודות בלבד הלכך צריך ליקח לו דרך ומ"מ מודה ר"ע אם אמר לו כשמכר לו הבית אני משייר לעצמי אלו דהיינו בור והדות א"צ ליקח לו דרך דכיון שהקפיד לומר כן ודאי אין דעתו להניח הדרך דמש"ה הוא דקאמר דאל"כ פשיטא דבור ודות לא היתה בכלל המכר כיון דלא כתב ליה מארעית תהומא וכו':

גמ' בבנין. שהקרקע רך וצריך בנין אבנים כדי שיתקיימו בו מימיו:

האחין שחלקו. בית או שדה כלקוחות הן ולמאן דקפיד בלוקח ואמר דבעין רעה מכר לו המוכר הוא הדין בענינים אלו קפדי האחין אע"ג דכמקבלי מתנה חשבינן להו בעלמא כדאמרן [דף עא.] האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן היינו בדבר שהוא תוך המתנה שנתן לו כגון בור ודות שהם בתוך השדה או דבר שא"צ לו לקרקע אחר אבל דרך שצריך לו לקרקע אחר לא נתן לו ומש"ה אמר הכא דלרב דאמר יש להם דרך זה על זה הוי טעמא משום דמוכר בעין רעה מוכר ומשייר לו מה שצריך לו לקרקע שלו דאל"כ היכי אזיל לטעמיה הא אפילו רבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר מודו דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב כדלקמן ואחין דין מקבלי מתנה יש להן וכדאמרן אלא ודאי כדאמרן ושמואל אזיל לטעמיה דמוכר בעין יפה מוכר ומכר לו הפנימי לחיצון כל החלק החיצון לגמרי הלכך אם הוא בית וצריך סולמות לעלות לעלייה הבאה לחלקו צריך ליקח לו הרשות מאחיו או דרך לאמת המים להשקות שדהו הפנימי הבא לחלקו ואם יש לחלק אחיו חלונות שמאירים לו ואחיו רוצה לסותמן הרשות בידו כלוקח דעלמא ואין זה מעכב עליו ואין להקשות כי היכי דאמרינן [דכשמכר פנימי לחיצון בעין יפה מכר ואין לפנימי] דרך על החיצון משום עין יפה דפנימי אמאי לא אמרינן [איפכא דבעין יפה מכר לו חיצון לפנימי] דיהיב לו דרך עליו משום עין יפה דחיצון משום דחיצון לוקח הוא בחלק חיצון ולא שייך למימר דכשמכר החלק הפנימי ששייר לו דרך בחיצון שאינו שלו ועוד דלא הוי עין יפה [דחיצון] אילו היה לפנימי דרך על החיצון כיון שהיה לו דרך כבר אבל היה עין יפה דפנימי כשלא הניח לעצמו דרך שהיה לו בחלק חיצון:

דמקרביתו לריש גלותא וכו'. רב נחמן הוה חתנא דבי נשיאה ורגיל במקום הדיינין הלכך קי"ל כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר דשמואל ורב נחמן קאי כוותיה הלכך המוכר וכ"ש הנותן לא הניחו לעצמם דרך במה שמכרו או נתנו:

[שניהם במכר וכו']. דכי אמרינן דמוכר בעין יפה מוכר היינו שנותן ומוותר מחלקו אבל כשנתן ומכר הכל לשני בני אדם מה שעין יפה לזה הוי עין רעה לחבירו וכ"ש כשחיצון במתנה דרחים ליה טפי דלא משעבד חלקו לפנימי אבל פנימי במתנה וחיצון במכר אע"ג דלמוכר עין יפה מ"מ עינו יפה טפי למתנה אפילו לר"ע הלכך דרך נתן לו בחלק החיצון וכ"ש לרבנן דסברי דלמוכר עין רעה ולנותן עין יפה כדאיתא במתני' דלקמן [דף עא.] בד"א במוכר וכו' נמצא דלר"ע אע"ג דהוי עין רעה ללוקח דהשתא המוכר בעין רעה מכר [לחיצון ששייר עליו] דרך לפנימי לא קשה ליה כיון דהוי בעין רעה לנותן אי לא יהיב ליה דרך כדמשמע במתני' דכי מכר את הבור אינו צריך ליקח לו דרך לר"ע משום דבעין יפה מוכר משמע דאי לאו הכי הוי עין רעה הלכך טפי ניחא ליה למעבד עין רעה ללוקח מלנותן כיון דא"א בלאו הכי לחד מינהוא והאמת דלא מיקרי עין רעה כיון דלא משייר לצרכו מידי אלא דעין יפה למקבל מתנה דרחים ליה טפי:

מתני' [המוכר את הבית סתם כו'. כללא דמלתא] כל מה שהוא קבוע בבית מכור חוץ מן המפתח דאף על פי שהיא קבועה כדאמרינן בגמרא [דף סה:] מה דלת שהיא קבועה אף מפתח [קבוע] מ"מ אינה מכורה משום דאין קביעותה קביעות גמורה ומפתח זה שאינו קבוע כגון אותם שאנו קוראים קאדינא"ט בלע"ז שראויות לכל פתח ופתח אבל מכתשת הקבועה היא יותר קבועה ולפיכך היא מכורה:

ואיצטרוביל. הוא קבוע נמי קביעות גמור והוא הדבר הסובב עליו הריחים אבל הקלת שהיא טראמי"ה בלע"ז שנותנין שם חטה אינה קבועה וכן תנור וכירים דאיירי במתני' לא איירי בקבועים אלא אם אמר ליה הוא וכל מה שבתוכו הכל מכור ואף על פי שהם מטלטלין ודוקא הני שהן תשמישי בית אבל שאר מטלטלין לא: