נימוקי יוסף על בבא בתרא לא.

כל שאילו בנכסי הגר וכו' ובנכסי הגר לא קנה. עד שיעשה מעשה בגוף הקרקע והוה מצי לאקשויי מסיפא דמתני' דתרנגולין אלא דעדיפא מינה מקשה ליה:

אכילת פירות וכו' בנכסי הגר לא קנה. כדאמרינן לעיל [דף נד.] אדעתא דחיותא לא קני:

בכל השותפין וכו'. כלומר בכל תשמישין הקבועין בחצר כגון דומיא דהעמדת בהמה תנור וכירים שממעטין באויר חצר אם אחד מן השותפין רוצה לעכב על חבירו שלא ישתמש כמוהו שאינו רוצה להשתמש בה יכול לעכב:

חוץ מן הכביסה [כו'] להתבזות. שעומדות יחפות ופי' בירושלמי בפרק קמא דמכילתין [הלכה ה] אמר ר' מתנא הדא דתימא במקום שהנשים מכבסות אבל במקום שהאנשים מכבסין לא והדא דתימא בד' אמות דנפשיה אבל בד"א דחברי' [לא] מצי מימחי בידיה והדא דתימא שלא במקום מדרון אבל במקום מדרון אפילו בתוך ד"א [דחבריה] מצי מימתי בידיה דא"ל אישתפיך גו דידך וקא אתי גו דידי:

היכי דמי שחושב ליה צדיק כשעוצם עיניו דמשמע שאם אינו עוצם לא מיקרי לא צדיק ולא רשע:

כל שאין בשרו וכו'. עיקר זה הדין נוהג בארץ ישמעאל שדרכם ללכת יחפים וחלוקם ארוך לכסות עד פיסת רגלם:

טלית. הוא מעיל ובלשון ישמעאלים הוא בורנוס ומכסה בו [כל] הבגדים שהוא לובש:

כל שאין חלוקו וכו'. וכ"ש אם ארוך עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי:

מטה וכו'. דאמרינן [דף קיד] בפסחים אוכלים תחת המטה אפילו מחופים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם:

בלוס. כמו עיסה בלוסה (שבת דף עו:) כלומר מעורבת במינים הרבה וכן עם הארץ מניח תחת מטתו אוכלים וכלים יחד:

גרסי' בגמרא [דף נח.] רבי בנאה הוה קא מציין אמערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי אבבא אמר ליה מאי עביד אברהם א"ל גני בכנפא דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה אמר ליה זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא אזל א"ל ליעול וליתי מידע ידע דיצר בהאי עלמא ליכא ציין ונפק:

פי' דקא מציין מערתא. כדי לידע כמה צריכין הכהנים להרחיק בשביל הטומאה וכתבו המפרשים דמכאן נראה כפר"ת ז"ל דפסק כרבנן דפליגי עליה דרשב"י וסברי דקברי עובדי כוכבים מטמאין באהל דהא אברהם מבני נח הוה ומיהו אפשר דאפילו למ"ד דאין קברי עובדי כוכבי' מטמאים הכא משום נגיעה הוא דציין כדדרשינן בספרי מאי בקבר זה קבר [סתום] ומוקמינן לה לענין נגיעה ואליבא דמאן דסבר דאע"ג דאין מטמאין באהל מ"מ כהן מוזהר [על מגען]:

יצר בהאי עלמא ליכא. שמעינן מהגדה זו דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בדברים הללו בפני אחרים:

מתני' מרזב. צנור שהדלף טורד דרך שם וזהו מרזב:

אין לו חזקה. בגמ' מפרש:

מזחילה. הוא צנור גדול שהולך לאורך כל אותו צד של גג והמרזב ניתן באחד מראשיו כדי שיקלחו המים רחוק ולא יקלקלו הכותל ויש לה חזקה שאם בא בעל החצר לעקרו אינו יכול:

סולם המצרי. הוא קטן שאין לו ארבעה חווקים ולפי שאין לו קביעות מקום אין לו חזקה משום דלא קפדי למחות בו ומיהו אם קבוע במסמר אפילו מצרי יש לו חזקה דתניא בתוספתא בפרק הבית והעלייה סולם הצורי יש לו ארבע אמות ולמצרי אין לו ארבע אמות ואם קבוע במסמר יש לו ארבע אמות ומינה דצורי אף על פי שאינו קבוע במסמר יש לו חזקה דכובדו קובעו וכדאמרינן במסכת עירובין בפרק חלון (דף עח.):

חלון המצרי אין לו חזקה דוקא בשאינו פתוח לחצר חבירו כדאמרינן בגמרא וכן נמי שלא עשאו לאורה אלא עשאו לראות ממנו גנותיו ופרדסיו אי נמי שהוא פתוח על גבי מקום שאינו עשוי לתשמיש כלל כגון שהוא [פתוח] על גבי תקרה של רעפים ובכי האי גוונא הוא דאף על פי שהחזיק בה שלש שנים לא הוי חזקה דלאו מילתא דקביעותא הוא ואינו חושש למחות בו ולפיכך אם בא חבירו לבנות אינו צריך להרחיק אבל לכופו לסתום כתבו המפרשים ז"ל שאין כופין אותו לסתום כיון שאין מזיק לחבירו כלום ומשמע מן התוספתא דהא דאמרינן אין לה חזקה אפילו בשיש מלבן או צורת פתח מיירי דתניא התם איזו היא חלון הצורי כל שראשו של איש יכול ליכנס לתוכה דברי ר"מ ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח ות"ק דמתני' היינו ר"מ דהא סתם מתני' רבי מאיר ולא מחלקינן בין צורית למצרית אלא מפני שאין ראשו יכול ליכנס בתוכה אלא שלפי זה צריך ליישב לישנא דר' יהודה דהוה ליה למימר כיון שיש לה מלבן ותירצו המפרשים ז"ל דרבי יהודה עדיף ליה מלבן טפי מצורת פתח והכי קאמר נהי דאם יש לה צורת פתח בלא מלבן אין לה חזקה אם יש לה מלבן אף המצרית יש לה חזקה ויש הפרש בין מלבן לצורת פתח דצורת פתח הוא שמשוה את הצדדים או משקוף למעלה ומזוזות מן הצדדים אבל אין לו משקוף למטה כדאמרינן בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אבל מלבן הוא שיש לה נמי משקוף מלמטה:

[מאי המרזב אין לו חזקה]. אמר המחבר והא דאמרינן שיכול לקצרו או לטלטלו מצד אל צד היינו בעל החצר דסוף סוף הא מקבל המים על גגו אבל בעל הגג אינו יכול לעשות בו שום שינוי שלא מרצונו של בעל החצר שמא ירבה לו בנזק וכבר אמרינן אין לו חזקה כלומר על הניזק וזה ברור הריטב"א ז"ל. כבר פירשנו במשנתנו שהמרזב נתן באחד מראשי המזחילה ולפיכך קאמר דאע"פ שיכול לכופו שיסירנו מרוח אחת משום שאינו קבוע שם שהרבה פעמים מסירים אותו מראש זה ונותנין אותו לראש אחר מ"מ משתי רוחות יש לו חזקה דקבוע הוא באחד מראשיו וכן הדין שאם היה ארוך מקצרו שאין קביעות לאורך ונראה דכשעוקרו צריך לעשות בדרך שלא יטפטף על הכותל ויקלקל הבנין: