נימוקי יוסף על בבא בתרא ל:

אחד אומר אכלה חטין וכו'. דטעמא דרב יהודה דכיון דבאותן שנים עצמן דקא מסהיד האי מסהיד האי אע"ג דהאי אמר חטין והאי אמר שעורים ומכחישין זה את זה לא הוי עדות מוכחשת דבין חטי ושערי טעו אינשי דלא ידיע ורב נחמן היה סבור לומר דכן נמי באתר דמוברי באגי אחד אומר ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שנייה רביעית וששית לא הוי הכחשה דטעו אינשי בין האכילה וההוברה והשיב לו רב יהודה דלא אמרינן טעו אינשי כי האי גוונא דבשתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי אע"ג דשניהם מודים באכילה ובהוברה אלא עדות מוכחשת ממש היא וכל שכן אי אסהיד חד אב"ג וחד דה"ו כלומר שמכחישו אבל אם אינו מכחישו ודאי עלתה לו חזקה דכולהו אתלת שני חזקה רצופין קא מסהדי ואמרינן בפרק זה בורר (דף ל:) מודים חכמים לר' יהושע בעדי בכור ובחזקה:

לאסהודי אחתימת ידא דאידך. דמיירי שהיה צריך המלוה לקיימו והאי מעיד על כתב ידו ובא עתה אחי החי להעיד עם אחד שבשוק על כתב המת היינו מתני'. דה"נ שתי עדיות הן שהחי מעיד על חתימתו ואחיו עם אחר על חתימת המת:

לא קא נפיק נכי וכו'. החצי הממון יוצא ע"פ שלשה שבשוק כמו ע"פ שלשה אחין אבל הכא שני אחין נינהו וליכא אלא עד אחד שבשוק והממון חסר [רביע] ע"פ האחין:

אמר המחבר והתם בדוכתא (בכתובות דף כא.) אמרינן דאי אחוי החי חתימת ידיה אחספא מצי איהו עם אחר שבשוק לקיים חתימת השני נמצא ששני אחין או אב ובנו מצטרפי עם אחד שבשוק לקיים שטר אחד ומיהו אם בא אחד מן השוק והעיד על חתימת החי ואח"כ בא החי ומעיד על עצמו [מצטרף הוא או אחיו עם אחר שבשוק על חתימת המת דהשתא] ליכא אפומא דאחי אלא פלגא אבל אם העיד ראשונה החי עצמו הוה אידך יתר שהוא כנטול זו סברת הריטב"א ז"ל כי חצי הממון יוצא על פי האח החתום שמעיד על חתימתו וחצי האחר יוצא בין אחיו ואחר שבשוק נמצא דנפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי ורחמנא אמר ע"פ שנים החצי ע"פ זה והחצי ע"פ זה והכא ג' חלקים ע"פ א' דשני אחין כא' חשבינן להו:

מתני' היה מעמיד בהמה בחצר וכו'. בגמ' [דף נז:] מוקי לה בחצר השותפין דאהעמדה כדי לא קפדי דכיון דכל הני בלא מחיצה קיימי והם דברים המטלטלים לא קביע ולא קפיד עלייהו דתנור וכיריים דהכא בתנור וכירים של יד דמטלטלים נינהו אבל עשה מחיצה היה לו להקפיד כיון שמשתמש הוא נמי באותו חצר אם לא שמכרו או שנתנו לו והיה לו למחות ומשום הכי עלתה לו חזקה בשלש שנים:

הכניס תרנגולין. אע"ג דלא עבד מעשה מקפיד אדם בהם משום דמטנפי כל מה שבבית:

גמ' מ"ש רישא וכו'. דס"ד דבחצר חבירו מיירי ומש"ה מתמה מה לי עשה מחיצה מה לי לא עשה ודאי דרך הוא להקפיד אפילו בלא מחיצה ולפי האמת כן הוא דבחצר חבירו אפילו בלא מחיצה מקפידין ואם לא מיחה הוי חזקה בג' שנים ומשום הכי מוקמינן מתני' בשותפין ומיהו [הא] דקפדי אינשי היינו בכיוצא בזה דתנן במתני' שהוא קביעות קצת אבל בדריסת הרגל גרידא אפי' אחריני דלאו שותפי לא קפדי כדמוכח בנדרים ריש פ' אין בין המודר דפריך תלמודא גבי דריסת הרגל והא לא קפדי אינשי: