נימוקי יוסף על בבא בתרא לא:

שאם רצה לבנות תחתיו. בעל החצר בונה דלא מציל מימר בעל הגג כי היכי שהחזקתי במקום המרזב כך החזקתי בכל מה שתחתיו:

ויש למקומו חזקה. שאם רצה להעלות בניינו [למעלה] ממקום המרזב ורוצה לעוקרו ממקומו אינו יכול דלמקומו מיהא יש לו חזקה והני תלתא אמוראי לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא הלכך קי"ל ככולהו וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהביאן כולן בהלכות וכן דעת הרמב"ם פ"ח מהל' שכנים. הרנב"ר ז"ל:

[לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך]. אמר המחבר לא שזכה זה [במים] בחזקת חצירו ששופך שם מימיו דא"כ הויא חזקה שאין עמה טענה אלא שהוא טוען שנתן לו זכות בגגו לקבל המים שיבואו לחצירו [ועל מנת כן שעבדתי לך חצירי כדי ליהנות מן המים היורדים לתוכו ממך] וא"כ בא מחמת טענה הוא וכיון דמ"מ הוא בא בטענת שעבוד הגג כיון שנפל הגג בעל החצר מעכב וכו' ומיהו אם סתמו בעל הגג וראה זה ושתק איבד זכותו לאלתר כדאמרינן לקמן [ריש דף ס.] גבי חלון דלסלק שעבוד מעליו וסלוקו בפניו הוראה שמחל לו ובבא לקנות זכות ושעבוד לכתחלה הוא דבעי ג' שנים וטענה הריטב"א בשם רבו ז"ל וכתב הרא"ה ז"ל שאם בא בעל הגג לסתור או לעשות שם עלייה אין בעל החצר יכול לעכב עליו והיינו דלא קאמר קני לי איגרך למיא דלא קני אלא מיא דאיגריה כל זמן שהגג קיים שאינו יכול לסתור צנורותיו ונראה שנוטה לזה דעת הרנב"ר ז"ל. ולבי מגמגם בזה דרב יהודה אמר שמואל כי היכי קאמר וא"כ משמע דכי היכי דבעל החצר אם בא לעוקרו בפנינו אינו יכול לעוקרו כך הדין נותן שאם בא בעל הגג לסתור גגו אינו יכול לסתור ודעת הריטב"א ז"ל נראה כן ונראה לו דהא דלא נקט [קני לי] איגרך למיא משום דהא בהא תליא דאם לא כן הוי חזקה שאין עמה טענה אלא דעל סתימת המים שייך הכי מיא דאיגרך להשקות בהמותי או לשאר תשמישי ועמ"כ נתרציתי לך ודמי למקח וממכר:

למטה מד' אמות. כבר פירשתי במתני' דלא איירי בחלון שהוא פתוח לחצר חבירו דאיכא היזק ראיה והיזק ראייה לעולם אין לו חזקה כמו שנפרש בסמוך בעז"ה אלא [בחלון הפתוח במקום שאין בו היזק ראיה כלל מיירי] והכי קאמר שאם בא חבירו לבנות צריך להרחיק מכנגדו כדי שלא יאפיל ודוקא בחלון המצרי הוא דאיכא לאיפלוגי דלמעלה מד' אמות אין לו חזקה דלאו מילתא דקביעותא היא ויכול חבירו לבנות בסמוך לו וא"צ להרחיק ולמטה יש לו חזקה אבל בחלון הצורי בין למעלה בין למטה יש לו חזקה כיון שהיא רחבה כל כך ויש לה צורת פתח או מלבן מילתא דקביעותא היא ויכול למחות קודם שיחזיק זה ג' שנים כדי שלא יעכבנו מלבנות בסמוך ואין יכול למחות לפי מה שפירשנו דאין החלון במקום שיוכל להזיק חבירו בהיזק ראיה האי אין יכול למחות לא איצטריך דמאי מזיק ליה שימחה בו אלא ודאי דעתיה דר' זירא לומר דאפילו היה פתוח לחצר חבירו כיון שהוא מצרי מד' אמות ולמעלה אינו יכול למחות בו ולהכי פליג עליה ר' אילעא וקי"ל כוותיה דבין למעלה בין למטה בין במצרי בין בצורי אם הוא פתוח לחצר חבירו יכול למחות בו דחיישינן לשרשיפא שהוא ספסל או כסא והא דתנן בפ"ק [דף ה.] למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו דמשמע דלא חיישינן לשרשיפא לא קשיא דהתם בחצר וכיון שהוא מקום פרוץ לא חיישינן דמייתי שרשיפא דמיכסיף מחבריה דחזי ליה אבל בבית שהוא מקום צנוע חיישינן:

אמר המחבר הפי' הזה דנקט אינו יכול למחות משום חלון שהוא פתוח על חצר חבירו הוא מוכרח שהרי קי"ל דהיזק ראיה אין לו חזקה [דהא על כרחין] דחלון זה דאמרינן למטה מד' אמות יש לו חזקה לא מצי מיירי אלא בפתוח על תקרה של רעפים וכיוצא בזה דליכא היזק ראיה היכי א"ר אילעא עלה זימנין וכו' וחזית לי והלא במקום דליכא היזק ראיה מיירי לפיכך צ"ל ע"כ לא קאי אלא אדיוקא דאינו יכול למחות דהאי דאינו יכול למחות דסוף מלתיה דר' זירא לא איצטריך אלא להיכא שהוא פתוח על גבי חצרו של חבירו (וקי"ל דלא) [וקמ"ל] דחיישינן לשרשיפא דאל"כ פשיטא דאינו יכול למחות דמאי מזיק ליה (ועל זה בא ר' אילעא ואמר דבהא פליג עליה) אלא ודאי חיישינן לשרשיפא ויכול למחות. ע"כ:

ולאורה אפילו כל שהוא כיון שעשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל אפילו כל שהוא הוי חזקה וכן דעת ר"ח והרב אב ב"ד והראב"ד ז"ל דמיירי כגון שאין לבית אורה אלא מאותו חלון ומשום הכי הוי מילתא דקביעותא דכל הימים צריך לאורה וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות שכנים דאפילו היתה קטנה ביותר משמע והסכימו האחרונים ז"ל דהני דאמר יש להן חזקה דוקא בשיש להן צורת פתח או מלבן דבלאו הכי לא הוי אלא כחור שחררוהו עכברים ואפילו לאורה אין לו חזקה וכן כתב הרשב"א ז"ל פי' שיטה זו על דרך המפרשים ז"ל שהסכימו לפר"ת דהא דרבי זירא אחלון המצרי קאי והעיד על אחיו הר"ש ז"ל שחזר בו בסוף ימיו ופירש כן. וכתב הרשב"א ז"ל וכבר נהגו כל המקומות הללו לסמוך על שיטה זו של ר"ת ז"ל:

מתני' זיז. הוא כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה חוץ וראוי לתלות בו חפציו וכשהזיז הזה בכותל הסמוך לחצר חבירו כשתולה בו חפציו מזיק בראייתו את בני החצר הילכך יכולים למחות בו וכשלא מיחו בו והחזיק בו ג' שנים יש לו חזקה לבעל הזיז שיכול לבא בטענה ולומר שברשותו החזיק הילכך בעל החצר אינו יכול להעלות בניינו ולסלק תשמישו מאותו זיז ואע"ג דפסק הרי"ף ז"ל והרבה מגדולי האחרונים דהיזק ראיה אין לו חזקה היינו מחלון לחצר דקביעא תשמישו אבל מגג לחצר וכל שכן בתשמיש כזה מהני חזקה תדע שיש חילוק בין תשמיש זה לזה לענין היזק ראיה דהכא בגמ' נסתפקו אי היזק ראיה בענין זה הוי נזק או לא ואילו לגבי היזק ראיה דחלון משנה מפורשת היא [דף ס.] לא יפתח אדם את חלונותיו לחצר השותפין:

פחות מטפח. לא חשיב דלאו מילתא דקביעותא היא ומש"ה לא מיחה הילכך לא שייך למימר ביה חזקה ובעל החצר בונה למעלה כשירצה:

ואין יכול למחות בגמ' מפרש:

גמ' מאי קאמר. אם לא החזיק אלא בטפח למה יכול להעמידו על ארבעה:

במשך ד'. דכיון שהחזיק בד' מסתמא החזיק בחשיבות מקום ולא חשיב מקום פחות מד' על ד' א"כ צריך שיתרחק ממנו בעל החצר כשבא לבנות ד' טפחים מכל צד אבל אם החזיק במשך ג' כיון דלאו מקום חשוב הוא לא החזיק אלא דוקא במה שהחזיק: