נימוקי יוסף על בבא בתרא ל.

והחזיק בו. כשמת הגר:

מוציאין אותה מידו. משום שהלוה זכה תחלה בחובו ולא אמרינן בעל חוב קונה משכון אלא כל זמן שהוא חי או ליורש שלו אבל גר זה אין לו יורשין הלכך לא זכה אפילו כנגד אותן המעות שהיה לגר עליו וכן הדין אם היו לו עבדים קטנים אמרינן שזכו עצמן בני חורין:

ובא ישראל אחר והחזיק. באותו משכון כשמת הגר קנה כנגד השאר מה ששוה יותר מחוב הישראל:

ותקנה. לו חצרו. לישראל המלוה ויזכה בכל המשכון:

דליתיה למשכון. אי נמי דאיתיה אלא שהבעל החצר לא היה בחצרו ומיירי בחצר שאינה משתמרת דבההיא בעינן שיהיו הבעלים שם כדאמרינן בגמ' פרק קמא:

מתני' ונמצאו זוממין. שבאו שנים ואמרו להם והלא עמנו הייתם באותו זמן במקום פלוני הרבה רחוק ממקום החזקה ואיך תוכלו להעיד על אותו זמן שזה החזיק כאן:

משלמין לו את הכל. כלומר הקרקע והפירות שתובע לו בעל הקרקע דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם והנכון משלמין לו את הכל כל מה שהיה מפסיד בעדותן בין קרקע בין פירות ומשום דבעי למיתני בסוף משלשין ביניהן תנא הכי דאי לאו הכי אמאי משלמין כל הפירות הא בלאו הכי היה נאמן לומר אין אכלי ודידי אכלי משום מגו כדלעיל א"כ לא הפסידו לו כל הפירות:

משלמין. וא"ת היכי דמי אי כשהוזמו קודם גמר דין אין להם לשלם כלום כדאי' במסכת מכות (דף ה:) ואם לאחר גמר דין כיון דקא מחזיק בגויה זכה בה מיד והוה ליה כאשר עשה ותירץ אחד מגדולי רבני צרפת שאין אומרים בממון כאשר זמם ולא עשה כיון שאפשר בחזרה והריטב"א ז"ל תירץ דאיירי שהמחזיק הוא חוץ לקרקע כשדן עליו ואחר שנגמר הדין הוזמו עדיו קודם שהחזירוהו שם והשתא הוא כאשר זמם:

שנים בראשונה וכו'. דהיינו ג' כתות לשלש שנים:

משלשין ביניהם. אם נמצאו זוממין דכת אחת חשיבי לענין הזמה כיון שאין נעשין זוממין עד שיזומו כולם הלכך משלשים ביניהם ואע"ג שלא באו רצופים חייבים ולא מצו למימר אנן לסיועיה למערער ולחיובי פירי למחזיק אתינן שהרי לא העדנו על שלש שנים יחד וכדאמר פרק כיצד הרגל (דף כד:) גבי העדאת שור דכל כת לא מסהיד אלא אחדא נגיחה הוי מצי אמרי אנן לחיוביה גברא פלגא נזקא אתינן ומש"ה בעי התם שבאו רצופין אי נמי כדרמזי רמוזי דשאני הכא כיון דמחזיק הוא דמייתי להו מסתברא דלא מייתי איניש חובה לנפשיה ובודאי ידעי דאיכא סהדי אחריני שמשלימין עדות חזקה הלכך משלשין ביניהן דהך אומדנא דמוכחא לא גרעה מרמיזה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהל' עדות שחלק בשור המועד ולא חלק בחזקה:

ג' אחין ואחד. כלומר ואחד מן השוק עם כל אחד מן האחין:

הרי ג' עדיות. שהרי כל כת וכת עדות בפני עצמה אח לשנה עם אחד מן השוק וכן לג' שנים ואין כאן שני עדים קרובים לעדות אחת. ואעפ"כ נקראין עדות אחת להזמה שלא נעשו זוממין עד שיזומו כולן כיון דכולהו מעידים על שני חזקה אחת ואע"פ דכשהוזמו נמצא זה משלם בעדות אחיו הא אמרינן התם דהזמה מילתא אחריתי היא ומעלמא אתי להו שכן ראובן העיד על אשה אחת שהיא א"א ואח"כ בא עליה הוא או אחיו הרי זה נהרג עמה ונמצא זה מת בעדות עצמו וטעמא דחיובא דהשתא מילתא אחריתי היא:

[כת] אחת מהניא לאהדורי פירי למערער אפילו כי לא אתו סהדי אחריני אלמא דבר מיקרי ומדהויא עדות לפירי הויא לחזקה דהא בהא תליא אבל המעיד שראה באשה זו שער אחת לא הוי כלום למידי דשער אחת לאו סימן גדלות הוא ובלא צירוף המעידין על שער שני לא הוי דבר כלל הלכך חצי דבר מיקרי:

אמר המחבר לענין עונשי אשה אי חשבינן לה גדולה איכא מאן דאמר דלא בעינן שתי שערות במקום אחד אלא אפילו אחת בגב היד ואחת בכריסה מיקרי סימנין ומיהו לית הלכתא הכי אלא כמאן דאמר דשניהם במקום אחד בעינן דהיינו בכריסה שהוא כינוי לערוה ע"כ ומיהו דוקא בכי האי גוונא שכל כת מאלו צריך לצירוף חברתה אבל היכא שאחת אינה צריכה לחברתה אף על פי שהאחרות צריכה לה לא מקרייא חצי דבר כדאמרינן בפרק מרובה (דף ע:) דאפילו רבי עקיבא מודה בעדי גניבה ובעדי טביחה דמצטרפי דאע"ג דעדי טביחה צריכי לעדי גניבה כיון דאין עידי גניבה צריכין לעדי טביחה עדות היא וכן הדין גבי אשה שאמרה התקבל לי גיטי שצריכה שתי כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע והלא הנך דאמרי בפנינו אמרה לא צריכי לאיצטרופי דהא לא מסהדי בגירושין כלל אלא דמסהדי דאיהי שויתיה להאי גברא שליח משום הכי מהני ומצטרפי ולא חשיב חצי דבר: