נימוקי יוסף על בבא בתרא יג.

ואינו נותן דמים. כיון שנטעו שלא כדין ומזיק את הרבים דין הוא שלא יתנו לו דמים ואע"ג דבאילן לבור נוטל דמים אפילו אליבא דרבנן שאני התם דאינו אלא היזקא דיחיד וכיון שבאילנות איכא משום ישוב העולם תקנו שיטול דמים:

וקוצץ ונותן דמים. אע"פ שנטעו וכדין קוצץ תחלה והדר יתנו דמיו כמו שהוא שוה עכשיו דאילו מצי אמר הבו לי דמי והדר אקוץ לא יקוץ אותו לעולם דמי נותן לו דמים:

קדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא:

ספק זה קדם וכו' קוצץ. דלא עדיף מודאי אילן קדם ואינו נותן דמים דאמרינן ליה זיל אייתי ראיה שאילנך קדם ושקול. כל זה מפורש בגמרא:

מתני' גורן קבוע. מפרש בגמ' שהוא הזורה ברחת מפני שהיא כ"כ גדולה שאז הולכת למרחוק והמוץ מזיק את בני העיר וכיון שהוא היזק תדיר חששו לו עד שיעור שמוליכו הרוח דהיינו חמשים אמה אבל כשהוא דבר מועט שאינו זורה אותו ברחת אלא הרוח מנשבו משם מעצמו לא קביע היזקו שלפי שעה נסתלק ועוד שאינו הולך למרחוק ומשום היזק מועט זה לא חששו לחייבו להרחיק כלל ואע"ג דאפשר דאתי לידי גרמא דגיריה לא חיישינן ליה וכן לא יעשה הגורן הקבוע הזה בתוך קרקע שלו ואע"פ שאינו במקום שיזיק בני אדם מ"מ כדי שלא יזיק הנטיעות והניר לא יעשה אלא בשיש לו קרקע חמשים אמה לכל רוח:

וגרסי' בגמ' תניא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה וכשם שמרחיקין מן העיר נ' אמה כך מרחיקין מן מקשאיו ומן מדלועיו ומן נטיעותיו ומן נירו של חבירו נ' אמה כדי שלא יזיק בשלמא מן מקשאיו ומן מדלועיו דאזיל ואתי בלביה וקשה ליה אלא נירו אמאי א"ר אבא בר זבדא ואיתימא רבי אבא בר ממל ואיתימא ר' אבא בר זוטרתי מפני שעושה אותו גלל:

פי' מקשאיו וכו'. ערוגות קשואין ודלועין:

בכדי שלא יזיק. משמע דמתני' מה טעם קאמר מה טעם נ' אמה כדי שלא יזיק והא דפי' במתני' דהכא טעם ההרחקה טפי מבכל בבי דמתני' דתנינן מרחיקין כתב הרשב"א ז"ל דמשום דמתני' דלעיל משום נוי העיר ודוקא בארץ ישראל קמ"ל דהיאך מתני' דהכא משום היזקא הוא ואפי' בחוץ לארץ ונפקא מינה נמי דאי משום נוי העיר אין יכולים בני העיר למחול כדתנן (ערכין דף לג:) אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ואי משום היזק יכולים למחול:

ואתי בלביה. בלב הפרח ומייבש ליה:

גלל. שמזבל השדה יותר מדאי ומרקיב התבואה:

מתני' מרחיקין את הנבילות. מרחיקין משום ריח רע המזיק את הרבים:

בורסקי. [מקום] שמעבדין בו עורות ויש לו ריח רע:

אלא למזרח העיר. מפני שמנשב בנחת כדכתיב (יונה ד׳:ח׳) רוח קדים חרישית ולפיכך אינה מביאה הריח לעיר:

ר"ע אומר וכו'. נראה דהלכתא כר"ע מדשקלינן בגמ' אליביה ומסקינן דדעתיה בהרחקת חמשים אמה קאמר:

חוץ ממערבה. שאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה בתפלה ששם כבוד השכינה שורה:

ור' יוסי מתיר בחרדל. כבר מסקינן בגמ' [דף יח:] דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר דיש להם להתיר בחרדל מפני שהדבורים נמי מזיקין החרדל אבל לדידיה אפילו במשרה וירק מתיר כל היכא דלא הוו גיריה כדקאמר גבי אילן ובור ולא צריך ליה אפילו במשרה הרחקת נ' אמה כרבנן דמסתמא לרבנן הכי צריך דומיא דנבילות וכדאיתא בתוספתא [דמכלתין פ"א] בחרדל אבל לר' יוסי דקי"ל כותיה לא צריך כל האי שיעורא אלא בכדי דלא הוי גיריה וכמו שכתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות שכנים דהיינו ג' טפחים או יותר מעט והיינו דוקא במשרה וירק דבכה"ג הוו גיריה אבל בחרדל ליכא לעולם גיריה דאי בבינתא דהיינו הזרע הנזרע בארץ לא משכח לה הדבורה כדי שתוכל לאכלה אי בטרפא דהיינו העלין לאו גיריה נינהו דאחר זמן סלקי מעצמן וטעמייהו דרבנן בהרחקת משרה וירק ובכולה מתני' משום דעל המזיק להרחיק את עצמו ואוקימנא לה בגמ' אפי' בלוקח ואע"פ שסמך המשרה ברשות ואע"ג דלא קי"ל כרבנן בהרחקת משרה אלא אע"פ שאינו רוצה לוקח א"צ להרחיק שזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו מיהו כיון דמודה רבי יוסי בגיריה נפקא לן לענין דינא בלוקח בית ובו חלון פתוחה לחצרו של מוכר שיש לו לסתום החלון משום היזק ראיה דהוי כגיריה ואע"פ שנעשה החלון ברשותא וקי"ל [לקמן דף סה.] דמוכר בעין יפה מוכר שאני הכא דנזקא לא מזבנינן ליה אבל הלוקח כל הני נזקין דמתני' שסמכן המוכר לכותל אין הלוקח חייב להרחיק שהוא לא סמכן ולא נחשב מזיק אבל הלוקח חלון כל שעה מזיק לו בראייתו והני מילי בשיש היזק בחלון בשעת המכר אבל אם מכר לו בית שיש בו חלון על חורבה שלו אע"פ שעשויה לבנות כיון שנפתח זה החלון ברשות ולא נתחייב לסלקו מתחלה אף כשיבנה זה את החורבה אין לו לסותמו וכדתנן אם אילן קדם לא יקוץ. כן כתב הרב רבי יונה זצ"ל:

וגרסינן בגמ' תניא לכל רוח הוא עושה דברי ר"ע ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערב שאין עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה מאי תדירה תדירה בתפלה:

מרחיקין את המשרה וכו'. אמר רב פפא בלוקח אי בלוקח כי איכא ירק אמאי מרחיק ועוד מ"ט דר' יוסי אפילו משרה וירק נמי אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו ורבי יוסי על הניזק ס"ל והכי קאמר להו לדידי על הניזק להרחיק את עצמו ואפילו משרה וירק לא בעי רחוקי אבל לדידכו דאמריתו על המזיק תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי ליה דאי בבינתא לא משכח לה ואי בטרפא הדר פארי:

תדירה בתפלה כתבו בתוס' דהא פליגא אההיא ברייתא דברכות (דף ל.) דקתני שחייב להתפלל כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך ארצם וההיא אתיא כרבי ישמעאל דאמר שכינה בכל מקום ורבי חנינא דאמר לקמן לרב אשי שהיה דר בבבל כגון אתון דיתביתו לצפונה דא"י אדרימו אדרומי סבר לה כההיא ברייתא דברכות:

הדר פארי ורבה העלה ואין לומר הדר נמי אכלי ליה ולעולם לא יפרה ולא ירבה דמתוך שהוא חד כל שטעמו אותו פעם אחת שוב אין אוכלים ממנו כן כתב הראב"ד ז"ל ובהאי סברא קי"ל כרבנן דדבורים לחרדל לא מזקי ליה [הלכך לרבי יוסי נמי לאו גיריה הויא ואין צריך להרחיק. דעת רב אלפס בפנים] וכוליה דינא מפרש במתני':