מלחמת השם על שבת ט.

ועוד למאן דאמר אסור להשתמש לאור של נר חנוכה כל תשמיש במשמע אפילו תשמיש דמצוה וכו' ולמאן דאמר אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה דוקא הרצאת מעות וכיוצא בה שהיא תשמיש רשות וכו' עד ומסקנא דשמעתא דחיישינן בנר חנוכה לבזויי מצוה אפילו להשתמש לאורה לדבר הרשות כגון הרצאת מעות אבל קדושה אין בה ומותר להשתמש לאורה תשמיש של מצוה: אמר הכותב זה הפי' בא במחתרת על דברי רבינו הגדול ז"ל ולפיכך ניתן להצילו שהוא פסק כדברי שניהם ואמת הדבר שעיקר פירוש השמועה פשוט הוא דכי אמר רב אסי אסור להרצות מעות רבותא קמ"ל שאפילו הרצאת מעות שאינו אלא עיון הקל אסור כל שכן תשמיש אחר בין של מצוה בין של קדושה ואפילו שמואל נמי בשאר תשמישין מודה דאסור משום דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה ואע"פ שיש לו נר אחר פעמים אדם מדליק כמה נרות בביתו ולא חלק אלא על הרצאת המעות מפני שאינו תשמיש אלא הנאה בעלמא ומשום הכי אמר וכי נר קדושה יש בו וכי מצות דבר שבקדושה הם כגון תפילין וספר תורה ותשמישיהן שהן אסורין בהנאת תשמישין דחול ולפום הכי אמר ליה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו שלא ינהוג בו כמו שירצה והלא תשמישי מצוה נזרקין הן אלא אע"פ שנזרקין לאחר מצותן בשעת מצותן נוהגין בהן קדושה שלא יהו מצות בזויות עליו הכא נמי נוהגין בהם כדברים שבקדושה ואסורים בתשמישי חול בשעת מצותן ולאו משום דדמי בזיון לבזיון אתי לה רב יוסף וזה פירוש השטה באמת וברור וכן הא דמדמי רבי יהושע בן לוי נויי סוכה לנר חנוכה ה"נ קאמר דקסבר דמשום דחל שם שמים על הנר הוא ואתמה רב יוסף דאפילו לדבריו תלי תניא בדלא תניא הוא אלא משום בזויי מצוה הוא שנאסרו בשעת מצותן וכיון שנאסרו אף זה שבא לסלקן מן המצוה ולהסתפק מהן אסור דהא איתקצי לה: מכללא דשמעתא כולה שמעינן דנר חנוכה בכולהו שמושין אסור כעין דבר שיש בו קדושה והרצאת מעות וכל שכן שאר תשמיש קאמרינן וראיה לדבר דאמרינן בפרק כירה דטעמא דעטורי סוכה משום דהוקצה למצותו אפילו רבי שמעון מודה וכן אתה דן מעתה לנר חנוכה כלומר דכיון דאסור משום בזוי מצוה הקצהו מדעתו לגמרי ונאסר בכל תשמישין שבעולם שהרי הוקצה למצוה דומיא דעטורי סוכה ודומיא דהדס של מצוה שאסור להריח בו כלל ואפילו אם היה הפירוש שפירש בעל המאור ז"ל נכון על כרחו הלכה אסור להשתמש לאורה דקי"ל כרבי זירא אמר רב מתנא אמר רב שמדליקין בכל פתילות ושמנים בין בחול בין בשבת וטעמא משום דאסור להשתמש לאורה ור' ירמיה ור' יוחנן הכי ס"ל ואפילו פליג רב אסי כרב ור' יוחנן ק"ל דתלמיד הוה לגבייהו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואביי דהוא בתרא קבלה ואמר דלא זכה בדלא גמרה מעיקרא כדי שלא תשתכח ממנו מרוב חביבות שהיתה חביבה עליו וכל הגאונים ז"ל כך פסקו הלכה כרב מתנא אמר רב וכן מוכח בירושלמי כמו שפירשנו שמי שאמר אסור להרצות מעות כ"ש שאר תשמישין דגרסינן התם ע"כ לפתילות מכאן ואילך לשמנים ר' אבהו בשם יוחנן מפני שהאור אינו נמשך אחריו והוא שכח ומוציא הפתילה ועוד שלא הוצת האור ברוב הדלקה וכו' עד ועוד מן הדא דרב תחליפא שאיל לרב חסדא לא כן אלפן רבי בשבת שחלה להיות בחנוכה שאסר לראות מטבע לאור הנר הרי אינו שכח ומוציא את הפתילה הוי ליה טעמא משום שלא הוצת האור ברוב הדלקה וכך פירשו דרב תחליפא הקשה לרב חסדא לא כך למדתנו רבינו שאפילו שבת שחלה להיות בחנוכה אין מדליקין בפתילות ושמנים שמנו חכמים ואמאי אסור אם טעם איסורן מפני שהאור אינו נמשך אחריו והוא שכח ומוציא את הפתילה הרי אמרו שאסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה וכיון שאסור להשתמש לאורה לא אתי לאטויי ותוכל ללמוד מכאן שמי שאמר אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כל תשמישין אסור שאם היה מותר בשאר תשמישין הא איכא למיגזר משום שמא יטה אלא כמו שפירשתי עיקר וכן דעת כל הגאונים ז"ל: