מלחמת השם על שבת יא.

ועוד כתב הרי"ף ז"ל הא דא"ר גידל א"ר ר"ח שחל להיות בשבת המפטיר בנביא א"צ להזכיר של ר"ח וכו'. אמר הכותב בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא וכך מורים הראשונים כדברי רבינו ז"ל והדבר מוכרח ואין הפי' הזה בס' המאור אלא פתוי דברים שאין הלשון הזה יום הוא שנתחייב בחמש תפלות אלא לומר שכל התפלות שביום חובה ליום זה הן באות ובכולן צריך הזכרתו של יום שהוא שבת ויום הכפורים תדע דהא מעיקרא גבי חנוכה בעיא לה הכי בהדיא הוא דלמא יום הוא שנתחייב בחמש תפלות ומהאי טעמא בלחוד אמרי רב נחמן ורבי יוחנן מזכיר ואפילו הכי אתא אביי למפשטא מדרב גידל וכי הדר דחיון לה בגמרא נמי לא מדכרינן הך לישנא דנימא הכא יום הוא שנתחייב בד' תפלות ומי שירצה לסמוך על מה שדחו בגמרא מי דמי התם נביא בר"ח ליכא כלל ולפי' יהא סבור דלא מדחיא דרב גידל מדרבי יהושע בן לוי גם זה טעות גדולה שלא אמרו כך בגמרא אלא מקמי דתיקום לן דהא דרב הונא ורב יהודה דרב היא דאתינן למדחיא בדרך דחויא בעלמא אבל כיון דפשטינן השתא הא דרב יהודה ורב הונא ודאי דרב היא טעמיה דרב כדרב גידל לאו משום דנביא בר"ח ליכא כלל דהא אפילו ביום טוב שחל להיות בשבת אמר כן ותרוייהו בחדא מחתא מחתינהו דאי לא תימא הכי קשיא דרב אדרב הכא אמר דוקא משום דנביא בראש חודש ליכא כלל והכא אמר אפילו בדאיכא והוה לן למימר בגמרא אמוראי נינהו ואליבא דרב דכל היכא דצריך להאי פירוקא מקשו ומפרקו לה בגמרא בהדיא אלא ש"מ תרוייהו בני חד ביקתא נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו ומאן דליכא למסמך עליה בהא אמרינהו לתרוייהו וכיוצא בזה בתלמוד דחיות הרבה דקאמרינן בכמה דוכתי הא מני רבי מאיר או רבי יהודה ורבי שמעון היא דאית ליה הכי והכי ודחו לומר דלמא התם טעמא אחרינא הוא עד שחוזרין ודנין אותו ממקום אחר שהוא מפורש ולמד סתום מן המפורש וכן סוגיא שלמדנו בסוף פרק ראשון ר"א דברייתא בא ומלמד על ר"א דמתניתין דאפילו בזיתים וענבים דמעיקרא אוכלא והשתא משקה שרי ולא אמרי' תנאי נינהו ואליבא דר' אלעזר ורבינו הגדול ז"ל כתב אחת מן הסתומות בפרק השוכר את האומנין דאמרי' בגמרא הא מני ר"מ היא דאמר כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן וס"ד מעיקרא למימר רבי מאיר דמגבת פורים ודחינן לה והדרינן למימר אלא הא ר' מאיר וכו' וכתב עלה רבינו ז"ל דליתא לדרבי מאיר דמגבת פורים דתרוייהו בחד טעמא שייכן וכאן נמי בא זה ולמד על זה ואם יש מי שטועה ומקשי אי הכי רב גידל לישמעי' קילתא וכל שכן חמירתא כלומר לאשמעינן ההיא דרב אחדבוי וכל שכן הא דידיה לאו קושיא היא דכיון דההוא טעמא דאמרן משום דנביא בר"ח ליכא כלל ליתיה כלל במסקנא ודחיתא בעלמא הות לא קילא מימריה דרב גידל ולא חמירא מרב אחדבוי אלא שקולין הן ויבאו שניהם ואינו אלא שהוא מוסיף והולך ומזכיר את כולן שלא לטעות באחת מהן וכן דרך הגמרא במקומות הרבה כאותה שאמרו בפ"ק אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו והוינן בה וכי תימא דלית ביה ד' והא אמר רב חנן אמר רב תוך הפתח אע"פ שאין בו ד' צריך לחי אחר וכן הרבה ובהאשה שנתארמלה אמר רב הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו ואמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואוקימנא דקאמר לוה וכדרב הונא אמר רב ואע"ג דרב הונא עדיפא דאפילו באומר פרוע הוא אינו נאמן איתמר בקמייתא אמנה דרב יהודה והדר אתמר אינו צריך לקיימו כלל דרב הונא שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין ובפ"ק דערכין האומר ערך כלי עלי נותן דמיו ואוקימנא כר"מ והדר אתמר אמר רבה בר יוסף אמר רב המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה כמאן כר"מ הא אמר רב חדא זימנא מהו דתימא התם כדרב גידל הוא דידע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמיו אבל בהמה דבת מקדש ומקרב היא איכא למימר דה"ק אי אמינא למרה ומזבין לה ניהלי תקדוש מהשתא קמ"ל אף זו כן דקאמר רב גידל משמיה דרב חדא וקא מוסיף רבה בר יוסי אחריתי דלא ניתי למטעי ודבר פשוט הוא ורגיל בגמ' הוא ואיכא לאפלוגי בהו דלמא רבותא קמ"ל דאפילו באפטרתא דמפטירין בדראש חדש לא מדכרין והרי בעל המאור עצמו מודה בזה שאין לנו לסמוך על הדחי' שהזכירו בגמרא מי דמי התם נביא בראש חדש ליכא כלל אלא שהוא נתלה בה מדברי רבי יהושע בן לוי עצמו מדאמר יום הוא שנתחייב בחמש תפלות וכבר ביארנו שטעה בפירושו והנה בגמ' מפורש לית הלכתא ככל הני שמעתתא שהוא כלל גדול לדחות את כולן ומי שיסכים עם לשון הגמ' יודה בזה ועוד שהרי לפי דברי בעל המאור ז"ל ליתא אלא חדא שמעתא דרב אחדבוי בר מתנא ביום טוב שחל להיות בשבת דבעיין דבשל חנוכה במוספין לא מתמר עלה לית הלכתא כי הא שמעתא דלאו שמעתא היא אלא בעיא היא ופלוגתא דמתמרא עלה מר אמר מזכיר ומר אמר אינו מזכיר ואי דרב גידל לא מדחיא מאי ככל הני שמעתתא אלא פליגן אדר' יהושע בן לוי ומידחיין מינה ועוד דאפי' כשתמצא לומר דשמעתתא דראש חדש ודר' יהושע בן לוי לא פליגן בהדי אהדדי ואפשר הוא לתרוצינהו בהדדי בההוא טעמא דקס"ד מי דמי התם נביא בראש חדש ליכא כלל כיון דבגמרא איתמר לית הלכתא ככל הני שמעתתא כולהי מידחיאן ואע"ג דאמרינן בה אלא כי הא לאו למימרא דדוקא הני דפליגן עלה בהדיא אלא כל הני שמעתתא נינהו וכולהו ליתנהו ואשכחן בעלמא אפילו בדלא נגען כלל דמידחיאן בכה"ג כאותה שאמרו במס' ברכות בפרק כיצד דאתמר גמר' אסור לאכול ומר אמר סלק אתמר ומר אמר מישחא נמי מעכב לן ואמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רבי חייא תכף לנטילת ידים ברכה ובהא דרבי חייא לא מתפרש בה דסלק וגמר מותר לאכול ואפ"ה אמרינן בה כי האי לישנא וכן הא דאיתמר התם בפ' שלשה [שאכלו] ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו והא לא פליגא אשמעתתא דלעיל דתשעה ונראין כעשרה ותשעה וארון ושנים ושבת ושני תלמידי חכמים המחדדין ולא אפילו אקטן פורח לא פליגא בהדיא כ"ש לדעת כל הגאונים שדחו בה שמעתתא דקטן ועבד עושין אותן סניפין לעשרה והנהו לא שייכן בדרב נחמן כלל ובמסכת כתובות אמר רב יהודה אמר שמואל תבעוה לינשא ונתפייסה אין לה מזונות ורב חסדא אמר זינתה ורב יוסף אמר כחלה ופרכסה ואתמר עלה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות ודרב יהודה ודאי לא פליגי אהנך אלא אפשר דאיתנהו לכולהו דבין בפיוס נשואין בין בזנות בין בכחול בין בתביעת כתובה הפסידה מזונותיה ואפילו הכי דחו להו בגמ' בכה"ג דלאו משום ההיא מימרא בלחוד דחו להו דהא לא אמרינן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא מדרב נחמן דאמר רב נחמן וכו' א"נ מדרב יהודה אלא רבנן דגמרא הוא דידעי דלית הלכתא ככל הני שמעתתא והלכתא כי הא ופסקו להו אהדדי דהכי אורחא דגמרא בכל דוכתא ואין צ"ל בזו שבשמועתנו דודאי דרב אחדבוי ודרב גידל תרתי שמעתתא דרב ליתנהו דפליגי ודאי אדרבי יהושע בן לוי והרב הנשיא אלברצלוני כתב ואמר מר רב האי המפטיר בראש חדש שחל להיות בשבת צריך להזכיר של ראש חדש וכן עמא דבר ע"כ. וכך הסכימו כל הגאונים: וכן כתבו רב חננאל ורבינו שלמה זכר כולם לחיי עולם והגהת הרב ז"ל בלשונה אמר אברהם מי יחוש להפוכות ובפי' אמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא ומן המנהגים שנהגו בשבוש אין למדין: