מלחמת השם על שבת סא.

ועוד וההיא דגרסינן בפרק חרש אבא שאול אומר כו' עד וזה הפירוק יותר מחוור ממה שכתב הרי"ף ז"ל: אמר הכותב לא מחוור ולא נכון ולא הדעת סובלתו שלא היו רבותינו מתירין איסור שבות קרוב נמי לאיסור תורה משום תאוות בעלי התאוות שלא מחמת צער חולי וענין אחר שא"כ עקרת ופרצת גדרן של חכמים ברוב המקומות והתם קתני ומכולן יונק מהן ואפילו בשבת ובגדול אסור ומשמע דאסור בחול כשקצים ורמשים ואסור בשבת אפילו במותרין דאי לאו הכי מאי רבותא שבת ופירשו עליה התם דבעי אומדנא שהרי העמידו דבריהם במקום כרת ועשו להם כמה חזוקים. כ"ש שלא יתירום בשביל תאות המפונקים. ודברי רבינו מדבש מתוקים. אע"פ שיש בדבר חולקים. שבשביל צער חולי בלא סכנה היו יונקים. והגונח אע"פ שאין בו סכנה אם לא ישתה היום מסתכן הוא לעתים רחוקים. ואלה דברים עולים אבל אינם מזוקקים. ודברי רבינו ז"ל כולו אכין ורקין. כראי מוצק חזקים. והדברים עתיקים: