מלחמת השם על שבת סג.

כתוב בספר המאור לא לעולם דכתיב אכותל כו' עד וה"ק ליה אביי וכו': אמר הכותב זה הבל דמה ענין גודא בשטרא לא מיחלף לטעם שמא ימחוק במדלי ואילו היה הפירוש הזה ראוי יכולני לומר דרב ביבי נקט שמא ימחוק לאסור כל כתיבה שבכותל ואביי נקט שמא יקרא לאסור חקיקה דטבלא ופינקס ותרוייהו אמתני' קיימי מיהו אביי לית ליה מחיקה בגבוה אבל כל זה שיבוש סוגיא שעכשיו שחזרו לומר לעולם דכתיב אכותל ומידלי כלשון הראשון לאותה אוקימתא חזרו ופירקו הקושיא שהיתה על אותו הלשון ודקא קשיא לך דרבה וכו' ולשון שלא הוזכר בגמרא אין לנו עליו וזו שהעמיד בעל המאור הברייתא כדכתיב מכתב ומידלי ולית ליה דרבה אבל לא מכתב שע"ג טבלא ופנקס מיד גזירה שמא ימחוק זו טעות גדולה שא"כ אף בטבלא ופינקס דמידלי מותר דומיא דגבוה דשרי ואי דמיתתי אף בכותל אסור וזו מצאתי בתשובת הרב ז"ל ומה שהעלה הלכה שלו דכתיב כולהו אסירי וחייק כולהו שרי דלא גודא ולא טבלא בשטרא מיחלפי הכל מזה השבוש דברייתא קתני אבל לא טבלא ופינקס וליכא דפליג אברייתא בהא אבל השמועה פשוטה כדברי רבינו הגדול ז"ל לעולם דכתיב אכותלי ומידלי למ"ד שמא ימחוק לא חיישינן למ"ד שמא יקרא חיישינן והכי פירושה דתרוייהו לשוייה פלוגתא דגזירה דמתני' אתו מר דהוא רב ביבי אמר משום שמא ימחוק היא וכשאין המחיקה מצויה לו מותר והיינו כגון כותל דמידלי ואתי אביי למימר במחיקה ליכא לאפלוגי אלא (לימא) שמא יקרא וכשאין בו משום קריאה מותר והיינו כגון דחייק אכותל הא בדכתיב לעולם אסור ודכ"ע גודא בשטרא לא מיחלף כסתם ברייתא קמייתא והיינו דלא מוקמיה פלוגתא דאמוראי ותנאי בדחייק מיחק ובגודא בשטרא מיחלף פליגי וכולהו אית להו דרבה משום דסברא הוא גודא בשטרא לא מיחלף ועוד דתיקום מתניתא קמייתא כדברי הכל ופלוגתא דתנאי כדרבא דהא אשכחן בה ע"כ תנאי מדתניא אין רואין במראה וכו' ומה שאמר בעל המאור ז"ל מההיא דפרק המוצא תפילין ואמר דאוקמא אביי באסקופת כרמלית ורשות הרבים עוברת לפניה ובאסקופה ארוך דאדהכי והכי מדכר לא היו דברים מעולם דגמרא הוא דאוקמה הכי ולא אביי דהכי גרסינן התם אלא אמר אביי באסקופת כרמלית ורה"ר עוברת לפניה ומקשינן עלה ומפרקינן התם אלא הכא באסקופה ארוך עסקינן דאדהכי והכי מדכר והאי לאו אביי אמרה מדלא אמרינן אלא אמר אביי אלא פירוקה דאביי אזל ליה וגמרא פריק פירוקא אחרינא וזה דבר פשוט ולא ניתן ליכתב ואפשר נמי דההוא פירוקא אתיא כרבה שלא כל הגזירות שוות בכל מקום או שלא גזרו משום כתבי הקדש: