מלחמת השם על שבת ב

ועוד הא דאמר אביי זרק כוורת לרשות הרבים כו' עד ובפירוש רש"י ז"ל מבוארת כולה יפה: אמר הכותב ולמה פוגם עלינו את דברי רבינו הגדול ז"ל והשמועה צריכה לפנים משום דסגי בחמשה טפחים ושלש חומשין ואותן שני טפחים נתנן רבינו ז"ל למחיצה שנמצא עובי הדופן אצבע הסמוכה לגודל שהוא חומשו של טפח דודאי מחיצות דכוורת ממעטות הן בה כדאמרינן במסכת עירובין בפרק חלון גבי עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בו יתד ממעטו ומחיצה דכוורת לא מנח מידי עלייהו ולא משתמש ליה משום דמיקלקלי אלא תוכה בלבד מיחשיב. והנה אין לרבינו שלמה בזה פירוש מספיק שאמר דלא דק אביי ולחומרא לא דק שבכל מקום שהוא צריך לפירוש זה מקשה ומתרץ לה בגמרא בהדיא ועוד שהרי אפילו ברחבה ו' פטור אבל אסור הוא וכי אינה רחבה ששה חייב חטאת וענוש כרת ונסקל קאמר ואין זה אלא קולא וקצר רבינו ז"ל בפי' כפאה על פיה כמנהגו אבל כתב דרב אשי פי' אין ממנה למעלה מעשרה כלום ולפיכך הוא חייב וזה מוכח טעמו של אביי מהו והוי יודע שאין צורך להעמידה דוקא בשאינה רחבה ששה כמו שהעמידה בעל המאור ז"ל ולא בשרחבה ששה דוקא כמו שהעמידוה מקצת רבני צרפת ז"ל אלא בין בשרחבה ששה בין שאינה רחבה מתוקמא דאנן לא אמרי' לבוד לשוויי רשות דבר שהוא כלי ולא מצינן בתלמוד לבוד וגוד אחית מחיצתא וגוד אסיק בכלים אלא עיקר הפטור שמשעה שירדה לתוך שלשה נעשית כמונחת ואפילו למאן דאמר תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו התם בזורק כלומר זורק ממקום למקום שאין סופו לנוח כאן אבל הכא כמעביר דמי שהרי סופה לנוח כאן ומשעה שהגיעה לפחות מג' התחילה הנחתה ונפטר עליה דרואין כאילו דפנות מונחות בקרקע לא שתעשה רשות אלא כלי הוא ואגנו למעלה מעשרה ואע"פ שירדה אח"כ לתוך עשרה וקיימא לן הרי עקירה באיסור והרי הנחה באיסור ולא אמרינן ממקום פטור אתיא שאני תוך שלשה שהנחה במקום פטור הוא וכשאין לה שבעה ומחצה חייב לפי שאינה נעשית רשות מפני לבוד כדפרישנא ורב אשי אמר מחיצות לתוכן עשויות ואין משלשין להם דפנות אלא רואים הנחתה בתוך שלשה כאילו רשות הרבים עולה והוא הטעם לזורק כדרכה ועיקרן של דברים כפשוטן ופירושן כמשמען שסתם נאמרו ולא פירשו בסיפא דמימרא רחבה כמה ולזה כיון רבינו יצחק ז"ל: