מלחמת השם על מגילה ה.

כתוב בספר המאור הא דתניא יונית ליונים יצא וכו' הלכה כרשב"ג: אמר הכותב כי איפסקא הלכתא כוותיה לאו במגילה איפסקא דא"כ קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דאיהו אמר הלכה כסתם משנה ומתני' דלא כרשב"ג דקתני בכל לשון לא יצא דאפי' לעז יוני אינו כשר אלא שהלועזות קורין אותה בכל לעז וקתני נמי והלועז ששמע אשורית יצא ואי רשב"ג הא איכא נמי יונית והיינו דאמרי' בגמ' מתני' כברייתא וכיון שכן על כרחין לר' יוחנן הלכה כסתם משנה דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם והיאך פסק הוא הלכה כרשב"ג אלא ש"מ ס"ל לר' יוחנן דלא פליג אלא בשאר ספרים אבל במגילה מודה משום דכתיב ככתבם וכלשונם ורב ושמואל מסברא דנפשייהו הוא דאמרי דאפי' במגילה מכשר רשב"ג ועוד דאשכחן לסוגיא דגמ' דמן בתר רב ושמואל דלא סבירא להו הכי דאמרי' בפ"ק לא קשיא כאן בספרים כאן במגילה מאי טעמא משום דכתיב ככתבם וכלשונם ומש"ה ממעטינן מינה שאינה מטמא את הידים עד שתהא כתובה אשורית דלא הויא כשאר ספרים אע"ג דנפקי בה לעוזות ורבנן בתראי רב פפא ורב נחמן הכי סבירא להו דשאני מגילה משאר ספרים וא"ת דלמא ההיא לרבנן דכיון דמכשרי כל לשון לשאר ספרים אי ס"ד דינה של מגילה כדינן של ספרים ככתבם וכלשונם למעוטי מאי אבל לרשב"ג שמא למעוטי שאר לשונות אתא אבל לשון יוני שכשר לשאר ספרים לכל כשר ואפי' למגילה זו אינה תורה שאפי' לרשב"ג כיון שכל הספרים אינן נכתבים אלא בלשון יונית דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם לא כתב רחמנא גבי מגילה ככתבם וכלשונם למעוטי לשונות שאין התורה נכתבת בהן דלהא לא אתא קרא אלא ככתבם דמגילה דומיא דוהיו בתפילין ומזוזות למעוטי יונית אתי ועוד דאי ודאי ככתבם וכלשונם למעוטי אתא כל לשון ממעיט מיניה אלא שקורין אותה ללועזות בלעז דהכי הוא משמעותיה אלא דרב ושמואל לא דרשי ליה למעוטי בה כלום אלא לומר שקורין אותה ללועזות בלעז דהיינו בכתב כל עם ועם כלשונו ואנן השתא כיון דאשכחן לרבנן בתראי ולסוגיא דשמעתא דמשמע להו ככתבם וכלשונם למעוטי כל לשון וכי פסיק ר' יוחנן נמי כרשב"ג על מנת שלא אמר רשב"ג במגילה כן פסק הלכה כמותו הלכך עלייהו סמכינן ולא חיישינן לדרב ושמואל וזהו דעת רבינו הגדול ז"ל ואף רבינו חננאל כתב וקי"ל כמתני' וכפירושא דברייתא: