מלחמת השם על כתובות ט.

ועוד אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וכו' עד ואני כתבתי מה שנראה לי ודבר נכון וברור הוא: אמר הכותב אלו דברי ר"ת ז"ל ואעפ"כ כמה גדולים דברי רבי' הגדול ז"ל דאע"ג דאיכא לאוקמיה אחזקה חזקה דממונא עדיפא דא"נ שקולין נינהו לא עבדינן עובדא לאפוקי ממונא מחזקת מאריה והיאך תעלה על דעתך דמשום חזקה בעלמא מפקינן ממונא והלא אף בתר רובא לא אזלינן בממונא כ"ש בתר חזקה והכי מוכחא שמעתא בפ' המוכר פירות דלא אזלי' בממונא בתר חזקה ולא בתר רובא וה"נ כיון דאיכא סהדי דפסלי ליה ליכא אלא חזקה גריעא בעלמא ועוד דלא אמרי' אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקה אלא בתרומה אבל לא לענין יוחסין וכ"ש לאפוקי ממונא וראיה לדבר הא דאמרי' גבי ינאי המלך מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני פי' ובדין מנעוהו שלא יעבוד וכהן אסור לישא בתו. ומה שדחה בעל הספר הזה משום דליכא לאוקמיה אחזקיה שהרי פסולו ממעי אמו אע"פ שרבינו שלמה ז"ל אומר כן אינו נכון דהא אמרי' בהאי פירקא הכי במאי עסקי' דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק עליה קלא דבן גרושה וכו' ת"ק סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה דחיישי' לזילותא דבי דינא ושמעת מינה דהוה לן למימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקה דאבהתיה ואע"פ שפסולו ממעי אמו ולא תצית לדברי האומר דהתם כיון שהעלוהו ע"פ עד אחד בחזקת כהן קאי דלאו מלתא היא ואדרבה כיון דעכשיו אינו בחזקת כהן הוה לן למימר אוקי תרי לבהדי תרי ולא מזדקקין ליה לאסוקי' כיון שעכשיו אינו עומד אלא בחזקת חלל שכבר הורדנוהו ועוד דכיון דלית ליה אלא חזקה דהנך סהדי לאו חזקה היא וזה מפורש בפ' חזקת הבתים דאמר רב נחמן אנן אסקיניה ואנן אחתינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן אלמא ההוא חזקה דאסקיניה בתחלה לאו חזקה הוא אלא ש"מ משום דאמרי' אוקי גברא אחזקת אבהתיה ועוד דשמעתייהו כר"א אזלא דאמר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה ואנן קי"ל כר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ובודאי משום חזקה דגופא מהימנא ואפ"ה גבי ינאי לא מהני ליה ההיא חזקה וטעמא דמילתא משום דחזקה בכה"ג לאו מדאורייתא היא וספק חלל היא ופסול יוחסין ולא אמרו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקה דאבהתיה אלא בקדשי הגבול אבל לא ליוחסין וה"ה לעבודה שאין בודקין מן המזבח ולמעלה ולפיכך היו פוסלין ינאי לעבודה וליוחסין תדע דהא ינאי גופיה בחזקת כהן היה עומד שהרי שמש בכהונה גדולה מ' שנה ולבסוף אירע לו מעשה זה ונעשה צדוקי ואמאי לא העמידוהו על חזקתו לדברי בעה"מ ז"ל ורפיא ליה בידיה האי טעמא וכתב שקול יצא על אמו מקודם שנולד וגם זה אינו נכון דההוא קלא לא מפקה לה מחזקתה דעדים בצד אסתן ותאסר ועוד דבההיא דכתיבנא לעיל איכא עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואפ"ה מוקמינן ליה אחזקת אבהתיה ה"נ אי איכא לאוקמיה אחזקה דכשרות משום קלא לא מפקינן ליה מההיא חזקה ועוד יש ראיה לדברי רבינו הגדול ז"ל מההיא שמעתא דבפ' ד' אחין דאסיקנא כל שיש בקדושין יש בגירושין וכו' כלומר דכולן אם היו ספק גירושין כגון שנים אומרים קרוב לה ושנים אומרים קרוב לו חולצת ולא אמרי' אוקי אתתא אחזקה ובחזקת היתר לשוק עומדת ואמרי' נמי גבי ההיא דתנן בגיטין מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת למאי הלכתא שאם בעלה כהן אסורה עליו ולא אמרי' אוקמי אחזקה אלמא בכ"מ שראוי להחמיר כגון בשל תורה לא אמרי' אוקמה אחזקה והיינו דאמרי' התם ודלמא בשתי כתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא ואמרי' אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקה פי' אי ס"ד דהך חזקה יש לה עיקר בתורה אפי' בתרי ותרי נמי אלא ש"מ דלא אמרי' אוקי אתתא אחזקה ולעולם חולצת והאי הוא מסקנא דההיא שמעתא גם יש שם גירסא אחרת מפורשת דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא ולא אמרי' אוקמה אחזקה ומכללא למדנו דספק חלל הוי כדברי רבינו ז"ל הלכך כ"ש הוא דלא מפקינן ממונא אפומיה ובזה הודה ר"ש ז"ל משום חזקה דממונא עדיפא ועוד שאין פירוש אחר עולה בשמועה זו כהוגן דא"נ מהימני ולא מיפסל ההוא אפומיהו דקמאי אעפ"כ משחתמו אינן ראויין להעיד עליו כמו שאינן ראויין להעיד עליו שעשה תשובה דמאי שנא דלא מצו לאסהודי שעשה תשובה משום דמחזי כנוגעין בדינן כי מסהדי נמי דלאו גזלן הוא מיחזי כנוגעין בדינן וא"כ טעמא משום דבחזקת פסולות קאי האי נמי כיון שהעידו עליו שנים דכוותיה הוא ועוד דלא הוה ליה לאפלוגי מערער דפגם משפחה דתרוייהו חד אורחא אית להו ואמשחתמו אין מעידין עליו מקשי ליה ועוד דבר ברור הוא שהרי אין הלשון הזה תרי ותרי נינהו אמור בתלמוד בכל מקום אלא לומר שהוא פסול ואין דנין בהן להכשיר בזה הפסק בשנים או ג' מקומות אמרי' תרי ותרי נינהו לומר שאין לדון בהן אלא להחמיר וכן גבי ינאי המלך בקידושין ואם באנו כאן להכשירו ולומר נמי דאפי' משחתמו מעידין עליו לא היו תופסין לשון הפוסלו בכל מקום אלא היה להם לפרש הטענה המכשירתו אוקמי אחזקיה והרי בפסול משפחה פירשו כן גלויי מלתא בעלמא הוא ומה שאמר למעלה אהא דמקשינן מגבינן ביה תרי ותרי נינהו דהתם לאו אגופייהו דעידי השטר הן באים אין הלשון בזה נכון שאילו היו מעידין על גופן כ"ש שהיו נאמנים לומר פסולין הן ואינהו לאו כל כמינהו לומר אין אנו גזלנין וזו קשה בדברי רבינו הגדול אלא שאפשר שהביא ראיה דלא אזלינן בתר חזקה בתרי ותרי דהתם נמי איכא חזקה שאין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול: