מלחמת השם על כתובות ח.

ועוד אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וכו' מעידין בפניו וחותם וכו' ודאמרי' ש"מ תלת וכו' בחברתה מישך שייכא: אמר הכותב כמה תשובות בדבר חדא דעד נעשה דיין לא הוה צריך למידק מהכא אלא בלא הגדה דהיינו אין צריכין להעיד בפניהם אבל עד כשנעשה דיין בעדות אחרים שיעידו בפניו מתני' היא ראוהו ב"ד וכל ישראל ותנן נמי ראוהו ב"ד בלבד ותנן נמי ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים וישיבו מחבריהן אצל יחיד אלמא עד נעשה דיין בהגדת אחרים ואפי' בשראה בלילה דהכי אוקימנא בדוכתא ובודאי מאי דתנן במתני' לא אמרי' ביה ש"מ מדרב דהכי הוא ועוד דלשון תלת שביקש להולמו לא הולמתו דהא ליתנהו אלא תרי חדא דעד נעשה דיין בלא הגדה כלל וחדא צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד ועוד אם פי' דיינין המכירין חתימת העדים אין צריכין להעיד בפניהם לומר שעד נעשה דיין אפי' בלא הגדה היכי דחי לה רב אשי ואמר דקא מיקיימי הגדה בחד מ"מ למדנו שעד נעשה דיין בלא הגדה שהרי אין אחרים צריכין להעיד בפני אותן השנים והם עדים ועושין דין ע"פ עצמן וכבר שמעי' מינה תרתי על כרחיה דרב אשי ואע"פ שי"ל בשלשה שצריך להעיד בפני א' מהם מ"מ שמענו שעד נעשה דיין ושמענו לשנים מהם שא"צ להעיד בפניהם שהעד נעשה דיין בלא הגדה כלל והיא גופה הוא דבעי' מעיקרא כמו שמפורש למעלה בסה"מ הזה ואם נאמר דמעיקרא קאמר ש"מ עד נעשה דיין וש"מ אפי' בלא הגדה שנמצא שהדיינין המכירין אין צריכין להעיד בפניהם דקס"ד דאין חילוק בין שנים לשלשה וקא דחי ליה רב אשי מינה וכיון שכן רב אשי לא היה לו לדחות דיינין המכירין חתימת ידי עדים אלא היה לו לומר ודיינין המכירין חתימת ידי עדים בשלמא שנים שמעי' מינה אלא שלשה היכי ש"מ דלמא שאני וכו' ועוד היאך יעלה על דעת רב אשי לומר שההגדה שמגידים האחרים בפני אותו שאינו מכיר תהא עולה לאלו שלא שמעו ועוד דקאמרי' לקמן ועד נעשה דיין והתנן וכו' והתם על העד המעיד הקשו ולא עד הרואה דעד הרואה ודאי נעשה דיין בהגדת אחרים ומההיא מתני' גופה שמעי' לה ומה שדחה בעה"מ הזה ז"ל ופי' ועד נעשה דיין בלא הגדה כלל שיעידו בפניו אההיא סמיך דאמרי' לעיל דיינין המכירין חתימת ידי העדים אין צריכין להעיד בפניהם ולאפוקי מאתקפתא דרב אשי אינו כלום דהא מעיקרא נמי בתרתי פלגינן להו דאמרי' ש"מ תלת וכיון שכן אין לומר שפירוש עד נעשה דיין הוא פי' דיינין המכירין חתימת ידי עדים אינן צריכין להעיד בפניהם שהרי דבר אחד הוא דמעיקרא נמי מלתא באפי נפשה חשבינן לה ודחינן חדא ומוקמינן חדא ולמה שינו בגמ' לשונם כדי שלא יבין אדם אלא בעל הספר הזה ז"ל ועוד שעיקר פירושו אינו שהרי ע"כ צריך להעמידה בשראוהו חותם בלילה דבהכי מקיימא מסקנא דמסקי' קיום שטרות דרבנן ואין כאן זכר לדיינין שראוהו בלילה דאנן דיינין המכירין קאמרי' ולא הרואים משמע שיהו מכירין שהיא חתימתן של פלוני ופלוני ולא שראו חותם בשטר זה מעולם וכיון שכן למאי דקי"ל ודאי נעשין דיינין בלא הגדה אחרת ואפי' בשאר עדיות דהא ס"ל שלא תהא שמיעה גדולה מראיה ואותה ששנינו יעמדו שנים כבר אוקמוה בגמ' בדוכתא בשראוהו בלילה ומנין היה לנו לומר ש"מ תלת דלמא בשראוהו ביום עסקינן ולא בשראוהו בלילה ורב משחתמו אין מעידין עליו וחותם אתא לאשמועי' א"נ עד הרואה נעשה דיין קמ"ל ורב אשי דדחי לה אמאי לא אוקמא בשראוהו ביום ולפי דעתי בשראה ביום וחותם בלילה אין נעשה עד שלא אמרו ראוהו בלילה אלא בשאר העדיות שהם צריכין ראיה וכיון שנמסר לו בלילה עד הוא ואינו נעשה דיין אבל זו העדות שמתקיים מבידיעה בלא ראיה ואפי' מתוך שטרות אחרות מקיימין וכן בהכרה בלא ראיה אע"פ שראוהו חותם בלילה לא נעשה עד שלא על אותה ראיה עדות זו מתקיימת אלא מפני שהוא יודע שאין שטר זה מזוייף והראיה בזה שהאמינו בגדלן מה שראו בקטנן ואע"פ שאותה שעה פסולין להעיד הוו וכן הכשיר ר"י בן ברוקא עבד ונשתחרר וכן ראוהו חותם כשהן קרובים ונתרחקו מקיימין על פיהם כמו שהודה בעה"מ ז"ל וש"מ שהעדות הזו בשעה שהוא מעיד עליה בב"ד הוא שנעשה בה עד אבל שעת ראיה אינה עושה אותו עד ומעתה כל פירושו בטל והתימה למה טרח כל הטורח הזה מאחר שראה מפורש במס' גיטין דעד נעשה דיין אע"פ שהעיד בפני נכתב ונחתם דהיינו קיום שטרות ומה שאמר דהואיל והיא עדות המתקיימת בעד אחד עשאוה כמי שאינה אינו דהא קיום שטרות הוא ואם הקלו בה משום עגונה לא עשאוה כמי שאינה והיפך האמת אמר דכיון שהיא מתקיימת בעד אחד היה ראוי יותר לומר דאין אותו העד לאחר שהעיד נעשה דיין ועוד דאקשינן התם הא ודאי קי"ל דבדרבנן עד נעשה דיין ומנ"ל התם דכה"ג נעשה דיין כי היכא דתיקשי ליה אלא ודאי משמעתין קמה לה דעד המעיד נמי נעשה דיין וא"צ להאריך יותר בתשובת דבר זה אבל עיקר הפי' כדברי ר"ש ז"ל שמעידין אותן שנים בפני אחד והיינו דדיקו מינה תלת שעד המעיד נעשה דיין ושדיינין המכירין חתימת ידי עדים אינן צריכין להעיד בפניהם ורב אשי דחי ואמר דשאני הכא כיון דאותן שנים המכירין מעידין בפני אותו שאינו מכיר והוא (גובה) עדות בפני ב"ד נעשו אף הן כאילו קבלו עדות שהרי העידו בפני ב"ד ושמעו הן ועד המעיד נעשה דיין בהגדת עצמו והכל מפורש ופשוט ומה שכתב עוד בעה"מ ז"ל וה"ר אברהם ז"ל כתב בפירוק קושיא זו דלגבי ממון בעיא הגדה וכו' ואין פירוק זה נכון שהרי מצינו דיני נפשות חמור מדיני ממונות ולא בעיא בהו הגדה היכא דאיכא למימר ולא תהא שמיעה גדולה מראיה ועיקרה בפ' החובל דאוקימנא לההיא דסנהדרין שראוהו בלילה וכדאמרי' התם הא אנא והא ר"י הגלילי וכו' זו אינה קושיא דהא מפרקינן התם פירוקא אחרינא הא אנא דס"ל כר"י הגלילי והא ר"י הגלילי זיל הב ליה מנה צורי דמשמע דמשום קושיא קמייתא מפרק ליה לומר דאפי' ביום אין עד נעשה דיין ולא צריך לאוקמא לההיא דסנהדרין בשראוהו בלילה אלא אפי' ביום בעיא הגדה ואדרבה הויא סייעתא לדברי הרב אב"ד ז"ל דמשמע דמסקנא דשמעתא היא וכי אוקימנא התם בשראוהו בלילה ההיא אוקמתא דלא כרב אשי ואיהו לא צריך לאוקמא בהכי אלא כלישנא בתרא דהתם גם מה שאמר בעה"מ ז"ל דרב אשי דחיאתא נינהו אף הרב אב"ד אפשר שהוא מודה בכך ועיקר קושיתו היכי קס"ד דרב אשי למימר דשמיעה גדולה מראיה והתם בפ' ראוהו ב"ד פשיטא לן בגמ' דלא תהא שמיעה גדולה מראיה כדקא מקשי ליה בהדיא ולפיכך הוצרך ליתן טעם לדברי רב אשי אע"ג דדחיאתא נינהו ואמר דמאי דפשיטא לן התם בעדות החדש ומאי דמספקא לן הכא בדיני ממונות גם רבינו שלמה ז"ל פי' שם במס' ר"ה כן לא תהא שמיעה גדולה מראיה דהא גבי חדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש אלמא במקום שכתוב בו עדות אפשר דבעיא הגדת עדים או הגדת בעל דין כאותה שאמרו רצו כותבין רצו עושין דין דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ולא פשיטא לן לאקשויי עלה ולא תהא שמיעה גדולה מראיה והיינו דלא פשיטא לן מלתא בשמעתין בעדות ממון ולא בבבא קמא בעדות ממון ובעדות נפשות דכתיבא בהו הגדה ומ"מ ליתא לדרב אשי ואני מסתפק בדבר דשמא בשאר דיני ממונות בעיא הגדה ללישנא בתרא דבפ' החובל וקל הוא שהקילו בקיום שטרות אבל מסתברא דבכל דיני ממונות כך הוא מאחר שלא פירשו כן בגמ':