מלחמת השם על כתובות יג:

אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי לר"ל וכו' פי' בשלמא לר"י פליגי רבנן עליה וכו' מזיד פטור מן התשלומין ה"נ ס"ל לר' נחוניא דבכרת פטור מן התשלומין בין בשוגג בין במזיד: אמר הכותב השיב ה"ר אברהם ז"ל מדגרסי' בפ' כל שעה האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים ואוקימנא כר"י הגלילי דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה ולפיכך בשוגג משלם וכר' נחוניא בן הקנה מדקתני במזיד פטור ושמע מינה דלר' נחוניא בן הקנה נמי הדליק גדישו של חבירו ביוה"כ בשוגג באיסורו חייב ולא פטור אלא במזיד. אני הכותב ראיתי לבעה"מ שפי' שם בפסחים דשאני תרומת חמץ מתוך שנתנה שגגת קדש לכפרה נתנה נמי שגגת חמץ לכפרה וזה אינו כלום ששגגת תרומה וזדונה לתשלומין נתנו דהא קי"ל כרבא דאמר בריש פירקין משא"כ בחייבי כריתות שלא נתנו לממון אלא ש"מ לא אמר ר' נחוניא אלא מזיד דאיכא כרת וחייבי מיתות איתקיש חייבי מלקות וכרת לא איתקיש ואל תתמה ותאמר הרי רבתה תורה כרת כמיתה שהרי חייבי מלקיות רבתה אותם תורה כחייבי מיתות מג"ש דרשע רשע ולא פליג ביה ר"י דהא ברייתא תניא במס' סנהדרין ובמתני' דהתם רמיזא א"נ ג"ש ממכה מכה ואעפ"כ לענין תשלומי ממון חייבי מיתות איתקוש חייבי מלקות וכריתות לא איתקוש והא דאמרי' אי ר' נחוניא בן הקנה קשיא אחותו ולא אוקימנא בשוגג באיסור כרת שבה משום דקתני סיפא אע"פ שהן בהכרת אין בהם מיתת ב"ד ואי בשוגג למה לי למיתנא אע"פ אלא במזיד ולאפוקי מדר' נחוניא כדאוקימנא בריש פירקין ומסייע לדברי בעה"מ הא דתנן במס' מגילה אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואמרי' עלה הא לענין תשלומין זה וזה שוים מני ר' נחוניא בן הקנה הוא אלא שיש לומר כיון דפטור בתשלומין אע"פ שיש בו צד הקל שוין הם:

ועוד משום דאית ליה למרמא אחריתי עליה וכו' אמר רב ששת ל"ק הא ר"ג הא ר"י פירש לר"ג דאית ליה חזקה דגופא וכו' ויש לה טענת בתולים וכו' ולר"י דל"ל חזקה דגופא חזקתה בעולה ואין לה לא טענת בתולים ולא קנס: אמר הכותב אין זה נכון דלר"י גופיה אית ליה חזקה דגופא כדאמרי' בפ' המדיר כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא ה"מ היכא דאיכא חזקה דממונא היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא וכ"ש הכא בטענת בתולים דאיכא תרתי חזקה דממונא וחזקה דגופא ועוד דהך דיוקא דדייקי עלה בגמ' אימר דשמעת ליה לר"ג היכא דטענה איהי וכו' ולא אתיא שפיר להאי פירושא דעד כאן לא בעי ר"ג טענה אלא גבי נושא אשה ולא מצא לה בתולים שאלמלא טענתה אין חזקתה כלום שהרי בעולה היא שאין לה בתולים ובשביל חזקת גופא נאמנת לטעון טענה אחרת להעמיד חזקה ראשונה אבל גבי קנס אין חזקה דגופא מועיל הרי בתולה היא ואינה צריכה טענה ואם אין חזקתה עושה אותה בתולה כדבריך אא"כ טוענת דאיכא תרתי ברי וחזקה חרשת זו למה יש לה וכי טענת ב"ד ברי היא שנחזיק אותה בתורת בתולה בשבילה בשלמא להעמיד חזקה דגופא או חזקה דממונא מהניא טענת ב"ד בכ"מ אבל בכגון זה שאין דינה כבתולה בלא טענת ברי לדבריך מה טענת ב"ד מוסיף לה בחזקתה אלא עיקר הפירוש כדברי רש"י דהא דקתני אין לה טענת בתולים ר"ג היא דטענינן לה מוכת עץ היא וכן כתבו ר"ח והגאונים ז"ל ובזה סמך רבינו שכתבה בהלכותיו ונראה לי דאפי' קדש ובעל לאלתר שא"א תחתיו אירע לה כלום אפ"ה אין לה טענת בתולים דמכדי קי"ל חרשת ושוטה אין להן כתובה אלא בשרצה לכתוב לה וקי"ל נמי מוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה אלמא אין מקחה מקח טעות הלכך נשא חרשת אע"פ שכתב לה מאתים כסבור בתולה היא ולא מצא בתולים טוענין לה מוכת עץ וכיון שמדעת עצמו כתב מאתים אין מפסדת כלום שאין זה מקח טעות ודאמרי הא ר"י אף ר"י קאמר כלומר ד"ה שה"ה דלר"ג אית לה קנס וזו ששנויה בתוספתא הבא על החרשת ועל השוטה ועל הבוגרת ועל מוכת עץ אין להם קנס אינה משנה שאלמלא כן לא שתקו בגמ' מלהקשות מקנס לקנס: