מלחמת השם על כתובות טז.

ועוד תני שילא שלש מדות בנערה פי' הרי"ף ז"ל בהלכות ופי' בפירוקיה דרבא שאני מוציא שם רע דחדוש הוא וכו' דהא בעי' עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה וכו': אמר הכותב אינו צריך אלא לכתוב לשון רבינו הגדול ז"ל כאשר הוא כתוב בכל הנוסחאות הספרדיות וכבר זכינו לראות בטהרת הקדש בהגהת כתב ידו ז"ל וזהו הלשון ואע"ג דהשתא נמי נערה בתולה היא כדמעיקרא כיון דאתיא לה לכלל רשות הבעל אישתני דינא ולא דיינינן לה כדמעיקרא ואילו מוציא שם רע אחר כניסתה לחופה אע"ג דאתיא ליה לרשותיה לא דיינינן לה כדהשתא אלא כדמעיקרא דיינינן לה בסקילה הרי נתברר דחדוש הוא שחידשה תורה במוציא שם רע דלא דיינינן לה כדהשתא אלא כדמעיקרא והואיל וחדית בה רחמנא בהא מלתא דתידון כדמעיקרא ה"נ חדית רחמנא בהאי מלתא אחריתא וכו' פי' לפירושו כיון דנכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק אע"ג דבתולה היא נתברר דרשות הבעל משנה ואפ"ה אמר רחמנא מוציא שם רע בסקילה ובדהשתא לא משכחת לה ואפי' מוקמת דיניה דוקא בשלא בעל אלמא בתר מעיקרא אזלינן ביה ולדתני שילא חדוש הוא ואילו ראה בעה"מ ז"ל דברי רבי' הגדול ז"ל כאשר הם ותפס עליו די בו שבוש וטעות לאדם גדול כמותו ז"ל: