מלחמת השם על גיטין מ.

כתוב בספר המאור מתני' אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחוריו וכו' ואיכא דקשיא ליה הא דגרסי' בפ' הניזקין אמר רבא מעדותו וכו' עד ה"ז מגורשת: אמר הכותב דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר דתניא בספרי ונתן בידה ושלחה מביתו מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שט"ח זה וכו' ושנו עוד בתוספתא הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה ולא אמר לה (הרי) הא גיטך ר"י אומר אם עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ולפי זה הא דקתני מתני' כנסי שט"ח זה לא נצרכה אלא אפי' במדבר עמה על עסקי גיטה דאי יהיב לה ושתיק או דאמר לה כנסי זה הוי גט וכיון דיהיב לה בהאי לישנא לאו לגירושין משמע ובעינן ושלחה וכן סיפא מצאתו מאחוריו כיון דאיהו הוא דשדיא בה ידא אינו גט דכל שמדבר עמה אתן לך גט ונתן לה שטר סתם הוכיח תחלתו על סופו שהוא הגט והם הגירושין דמשלים דבורו הוא אבל זו שתפסה לעצמה שטר ממנו אע"פ שמדבר עמה אינו גט ובכולהו לא חיישי' לבטול דאם איתא דבטליה לעדים הוה אמר ואע"ג דלא אמר להו מעיקרא ראו גט זה שאני נותן לאשתי דכל לשון סתום בפניה אינו אלא משום כסופא: